"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סוד התמיכה

,עודכן

"חברים, אנחנו מדברים על חודשים ספורים. בעוד כמה חודשים אחמדינג'אד יוכל להשיג פצצה גרעינית", הודיע הבחור על הבמה במרכז הכנסים בפילדלפיה, ופניהם של כ-2,000 המוזמנים לכנס הביעו חרדה שאי אפשר היה לטעות בה. לרגע נדמה היה שאם צריך - הם כבר בדרכם לטהרן לצוד את האיראני במו ידיהם.

במבט ראשון, מה שמפתיע ביחס של האוונגליסטים כלפי ישראל - ליתר דיוק, הזרם האוונגליסטי-ציוני, שהתכנס לוועידה מיוחדת בפילדלפיה - לא טמון באהבה אלינו אלא בעוצמתה ודפוסיה.

קשה למצוא עוד איי תמיכה כאלו בעולם: אם אתה יהודי, אתה נאהב; אם אתה גם ישראלי, אתה נערץ; ובואו נאמר שאם תספר שאפילו היית בטירונות כלל-צה"לית - אתה כבר כמעט קדוש.

האוונגליסטים הציונים תומכים בישראל מתוך שאיפה תיאולוגית: לזרז את שיבתו של ישו לארץ הקודש. לפי אמונתם, הוא אמור להופיע מחדש לאחר שהיהודים יחזרו לארצם, יכוננו מדינה, ייקלעו למלחמת גוג ומגוג נגד אימפריית רשע, ואז, בתום המלחמה האחרונה, יופיע המשיח, ישו, ויציל את העולם.

ההיסטוריה היהודית מאז המאה ה-20 מעניקה, אפוא, הוכחה לאמונתם: בחלוף 2,000 שנה חזרנו לארץ, הקמנו מדינה, ויש לנו מספיק אויבים שמאיימים לקרב את מלחמת יום הדין.

מה שעלול להעיב על הקשר עימם טמון בתוצאות של מלחמת יום הדין - ולא לחינם ישראל מכונה שם ה"אפיסנטר", כלומר מוקד רעידת האדמה העולמית.

בתום המלחמה הגדולה אמורים היהודים, כמו יתר בני האומות בעולם, אגב, להתנצר ולקבל באמונה חיים של שלווה תחת ישו כמשיח. גורלם של אלו שיכפרו במשחיותו יהיה מר.

ג'ואל רוזנברג, מראשי הזרם האוונגליסטי-ציוני - ויש כמה זרמים בתוך התנועה שמקורה פרוטסטנטי - מסביר מיד כי הוא מודע לחשדנות היהודית בנוגע לאופן שבו צפוי הרומן להסתיים. בתמורה לחשדנות זו הוא בוחר להגיב בהגברת האהבה לישראל.

ההבדל המרכזי בין האוונגליסטים לזרמים נוצריים שונים נעוץ בכך שבעוד הקתולים ואחרים שמים את הדגש המרכזי על הברית החדשה, אף שהם מכירים גם בישנה, בשביל האוונגליסטים התנ"ך הוא המרכז, והמתואר בו הוא משל להווה ולעתיד.

ובעוד לוותיקן היה קשה להכיר בישראל - רק ב-1994 נחתמו יחסים רשמיים - מפני שעצם הקמתה של מדינת היהודים סותרת את התיאולוגיה הקתולית (שלפיה הנוצרים הם "בני ישראל שברוח", וזאת לאחר שהיהודים חטאו ולכן פוזרו לקצווי תבל), עבור האוונגליסטים דווקא שיבת היהודים לארצם היא הוכחה כי גם יתר התהליכים עוד יתממשו.

זו גם הסיבה שבעטייה אוונגליסט כמו הגנרל ויליאם בויקין, מפקד כוח דלתא לשעבר והאיש שפיקד על מבצע החילוץ האמריקני שתועד בסרט "בלק הוק דאון", מדגיש כי עוצמתה של ארה"ב כרוכה במעמדה של ישראל. לא רק מן הזווית ההיסטורית - אימפריות מתחילות למעוד, הוא מסביר, כשבעלות בריתן נחלשות, אלא משום שישראל מעניקה את הטעם הרוחני, הדתי, לקיומה של אמריקה.

בינתיים, באולם הוועידה, מציע רוזנברג לקהל גם היבטים קונקרטיים יותר לתמיכה בישראל. לאחר תפילה, אחת מני רבות, לשלומו של גלעד שליט, בשם המשיח, כלומר ישו, הוא מורה לקהל לבקר בישראל כדי לחזק את כלכלתה ולתרום למוסדות צדקה.

האוונגליסטים, המונים מיליונים רבים בארה"ב, מגובשים גם ככוח פוליטי, ורבים מעריכים שההצבעה המאסיבית שלהם בעד בוש ב-2004 הצילה אותו מהפסד. כעת הם מתכוונים לפעול בקרב הנוצרים השחורים, באפריקה ובארה"ב, כדי להרחיב את המחנה שלהם.

רוזנברג מעיד על יחסים מורכבים עם היהודים. הוא מספר שבעוד בישראל החילונים מפרגנים (בגלל הפוליטיקה) והאורתודוקסים מזהירים מפניהם (בגלל התיאולוגיה) - בארה"ב היהודים הדתיים מתחילים לדבר על ערכים משותפים, ואילו יהודים חילונים מסויגים בגלל הנטייה לימין השמרני. אייב פוקסמן, מהליגה נגד השמצה, העלה עוד נקודה: תמיכת האוונגליסטים, שמבקשים לדבריו "לנצר את אמריקה" ומתנגדים נחרצות להפלות, למשל - עלולה להזיק לדימוי הישראלי, ואף לא מתיישבת עם הליברליות של רוב היהודים שם.

סיכומו של דבר, היחסים עם האוונגליסטים מעוררים מחשבה. קשה להתעלם מהאהבה ומיתרונותיה, השאלה היא לגבי השלכותיה ואם צריך לעסוק בהן כבר עתה. בשלב מסוים של השיחות עימם פחות נוח להיות היחיד שלא מגיב ב"אמן" לתפילות הספונטניות - הם דוגלים בפנייה אישית לאל ללא נוסח כתוב - שהופנו לישו. אז נפרדנו כידידים, לפחות עד שיבוא המשיח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר