עדיין לא הגענו לתקופת מחצית הכהונה של ברק אובאמה, אבל הקמפיין של 2012 כבר החל. על כך אנו, האמריקנים ואנשי העולם החופשי, צריכים להודות לניוט גינגריץ'. לא משום שהוא הכריז על מועמדותו, אלא משום שלאחרונה הוא הצליח לתאר באופן המזוקק ביותר את מהות האתגר הביטחוני הרובץ בפני המערב. בעקבות דבריו, אף מועמד, כולל הנשיא המכהן, לא יוכל מעתה להתחמק מהשאלה המרכזית: מה עמדתך לגבי השריעה-
גינגריץ', יו"ר בית הנבחרים לשעבר, מבין שיש לנו עניין עם אויב שמנסה לפגוע אנושות בתשתית האמונה האמריקנית - חירות האדם החופשי. האויב טמון באיסלאמיזם ובשליחיו - בין שהם מחבלים גלויים ובין שהם סמויים. האויב שלנו הוא שליחי השריעה, מערכת החוקים המשפטית והפוליטית של האיסלאם.
המטרה הראשית של האיסלאמיסטים היא ליישם את חוקי השריעה בעולם. בעניין זה האיר גינגריץ' שתי נקודות חשובות. ראשית, חלק מאיסלאמיסטים בחרו ליישם את השריעה בדרך של הפחדה ופיגועים, כולל מעשי רצח המוני, בעוד אחרים מעדיפים להנחיל את השריעה בהדרגה, דרך השתלטות על המוסדות שלנו - מערכת המשפט, המערכת הפוליטית, האקדמית, הפיננסית, כמו גם פלישה למערכות התרבות.
אבל המטרה של שני הזרמים זהה. הג'יהאדיסטים מעוררים זעם במערב לאחר פיגועים גלויים שמתבצעים מדי פעם, אבל עלינו לבחון את הפעילות של שני הזרמים גם יחד כדי להבין את המתודולוגיה והקצב של המאבק הג'יהאדיסטי בכללותו.
אם האיסלאמיסטים ינצחו, התוצאה תהיה מותו של החופש במערב. השריעה האיסלאמית אינה רק דוקטרינה דתית, אלא גם מערכת כלכלית, חברתית ופוליטית מקיפה. הנחת היסוד האיסלאמיסטית היא אנטי-אמריקנית, משום שבניגוד אלינו הם לא מאמינים שבני האדם חופשיים ורשאים לבחור את דרך חייהם בעצמם - בני האדם, לשיטתם, מחויבים לחוקי האיסלאם אשר מבטאים את רצונו המוצדק של אללה.
גינגריץ' מציע לנו לאמץ את הגישה של "דע את האויב" בעת היערכותנו למאבק. ולאיסלאמיסטים, גם האלימים וגם אלה שלא, יש סיבות טובות מאוד לבקש להשמיד את המערב. זה לא נובע משיגעון או מאי-רציונליות. זה גם לא קשור למאבק נגד מחנה המעצר בגואנטנמו, או נגד ישראל, או בגלל קריקטורות מעליבות או כל תירוץ אחר שאנו, במערב, נוהגים לחשוב עליו כדי להבין את ההתנהגות של האיסלאמיסטים.
האיסלאמיסטים פועלים כך משום שהם מאמינים, מתוך הסתמכות על פרשנות שלהם לאיסלאם, כי עליהם להמיר, להכניע או להרוג את כל מי שלא דבק בשריעה, פשוט משום שלדעתם זהו רצונו של אללה. והרי לשיטתם - אין אלוהים מלבד אללה. לפיכך, זה הגיוני מבחינתם להתייחס לכל מי שמתנגד לחוקי השריעה כמי שפוגע באללה. לכן יש להדגים בבירור מה יהיה גורלם של המסרבים להיכנע לאיסלאם.
אנחנו צריכים לכבד את אויבינו, לא לזלזל בהם, אמר גינגריץ'. אבל הוא לא התכוון ל"כבוד" מהסוג שאובאמה מדבר אליו - "כבוד" כמילת כיסוי לניסיון "לרצות אותם". אנחנו צריכים לכבד אותם במובן של להתייחס אליהם ברצינות כאל אנשים רציונליים, אשר נחושים לנצח אותנו. שיהיה ברור, מי שמקבל את השריעה אינו יכול להיות מתון, כי השריעה אינה מערכת חוקים מתונה. מוסלמי שמאמין בחוקי השריעה יתקשה להסכין עם אורח החיים על-פי חוקי המערב ואמריקה.
גינגריץ' ציין כי בעקבות המחאה שפרצה לאחרונה לנוכח הכוונה לסקול איראנית שהורשעה בניאוף, הוויתור של המולות באיראן היה שהיא תוצא להורג בתלייה ולא בסקילה. זו הפשרה היחידה שאיסלאמיסטים מאמינים יכולים להגיע אליה. אי אפשר לחיות לצד איסלאמיסטים כאלה - מדובר באויבי החופש, ועלינו להביסם. הניצחון, הסביר גינגריץ', לא יבוא במהרה - זה תהליך שיימשך אולי יותר מכמעט חצי המאה שנדרשה לארה"ב לנצח במלחמה הקרה.
במלחמת העולם השנייה, מלחמה שגינגריץ' הזכיר שוב ושוב, היה לנו סדר עדיפויות ברור: ניצחון צבאי חד-משמעי בשלב הראשון, ואחר כך תוכנית שיקום כלכלית שאפתנית, תוכנית מרשל, לאירופה וליפן.
הדיון בנושא המאבק באיסלאמיסטים הוא חיוני. הנקודה המכרעת היא שאנחנו צריכים לנהל את הדיון בעיניים פקוחות. בוויכוח הזה מדגיש גינגריץ' כמה סימנים חשובים. ראשית, החזית העיקרית במלחמה היא לא באפגניסטן או בעיראק, אלא בארה"ב. בארה"ב מתנהלת המלחמה על ההישרדות של התרבות המערבית, ואנחנו לא צריכים להתנצל על העובדה שתרבות החופש של המערב היא תרבות יהודית-נוצרית. זו עובדה שהודגשה בלי בושה ובלי התנצלות, הזכיר גינגריץ' לקהל שלו, על ידי רוזוולט וצ'רצ'יל.
וכדי להבטיח את הניצחון בארה"ב עלינו, כמו בימי מלחמת העולם, להציל קודם כל את אירופה, שם האויב מתקדם במידה ניכרת בהשתלטותו על מוסדות התרבות והשלטון. כמו כן, אין להפריד את הביטחון הלאומי שלנו מהשגשוג הכלכלי שלנו - הם תלויים זה בזה.
בנוסף, המזרח התיכון מציב בפנינו אתגרים עצומים ומורכבים שההתמודדות עימם תקרין על המשך המאבק. איראן היא האחראית הראשית לייצוא הג'יהאד האלים, ואילו ערב הסעודית היא המממנת הראשית של הפצת חוקי הג'יהאד ותרבותו בדרכים שאינן אלימות.
הברית שלנו עם המוסלמים המתונים יכולה להיות רק עם מוסלמים שמוכנים לקבל את תרבות החופש המערבי - כלומר כאלה שבשבילם השריעה היא עניין של אמונה פרטית, לא שליחות ציבורית.
פרט להם, חלק מהאיסלאמיסטים, אשר מאמינים בהשלטת השריעה, הם אויבינו, כי הם רוצים להנחיל את השריעה במקום החוק האמריקני ותרבות המערב.
זהו המאבק. פשוט מאוד. לא קל, אבל פשוט.
הכותב הוא פרשן ובעל טורים בכלי תקשורת בארה"ב. הוא שימש כתובע במשפטו של השייח' עומר עבד אל-רחמן ("השייח' העיוור") שהיה מעורב בפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק ב-1993. באחרונה פירסם בארה"ב את הספר "הג'יהאד הגדול: איך האיסלאם והשמאל מחבלים באמריקה". הספר הפך לרב מכר ועורר ויכוח ציבורי נוקב בגלל דעותיו הישירות. ראוי כי גם הציבור בישראל יהיה מודע לוויכוח
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו