חגי תשרי

החגים של הגרמנים מאופיינים על ידי זיקתם לדת הנוצרית. בעיקרון, כולם סבים סביב לידה, לידה מחדש, תחייה והרבה מתנות. גם בחג הפסחא, שבו ישו נצלב (ובסופו של דבר שב מחדש, כמובן), הילדים הגרמנים חוגגים בזחילה בגנים כשהם מחפשים ביצים, שוקולד ועוד מתנות קטנות. החגים היהודיים סבים סביב נושאים שונים מעט. הם סבים סביב סבל, נרדפות, הצורך לברוח ולהצליח להינצל.

* * *

מאז שאני חיה בישראל, רבים מהחברים הנוצרים שלי שואלים אותי על היהדות ועל איך זה באמת עובד אצלנו. מפעם לפעם אני מספרת להם, בלי להרפות, על ההיסטוריה היהודית, על המסורת ועל סיפור חייו של העם היהודי. לפעמים, כדי להפוך סיפור ארוך לסיפור קצר, אני מסבירה להם בדרך שיהודים רבים מגדירים את ההיסטוריה של העם היהודי כך: ניסו להרוג אותנו אבל שרדנו, יאללה - בואו נאכל. כבר הבנתי שהאוכל, כמהות החיים, ממלא תפקיד חיוני בכל חג יהודי (וגם בכל יום אחר, אבל זה כבר סיפור אחר).

גם בתקופת חגים הגרמניים, האמהות עובדות שעות במטבח כדי להגיש מנות טעימות אבל האווירה שונה לחלוטין: הגרמנים מנסים להיות שקטים במיוחד בחגים.

לאחי יש אפילו פרצוף מיוחד לימי חג: הוא רציני ואילם. וכך, בחגים בגרמניה רוב המשפחות סועדות בארוחה של שלוש מנות בשקט תרבותי שמופרע רק על ידי מוסיקה אלגנטית, אשר בקושי מורגשת.

* * *

כולנו יודעים שכאן בישראל האווירה שונה לחלוטין. הישראלים מקבלים את החגים בקולות רועמים במיוחד. הם לועסים את כמויות הבשר האדירות בשעה שהקולות הנשמעים בכל בית בוקעים עד אינסוף.

זה בטח גם נובע מכך שכשמשפחה גרמנית מצטרפת לארוחת חג מדובר בדרך כלל בשש נפשות בממוצע; כשמשפחה ישראלית מתייצבת לסעודת חג מדובר בקהילה של 50 איש בקלות.

בתוך האווירה מלאת החיות הזו נראה כי הדת היהודית היא רק אביזר בחגיגה המשפחתית. ובואו נודה בכך: בישראל האוכל תמיד גובר על מצוות הדת.

* * *

וכאשר משפחה שהתחנכה על התרבות האירופית מתייצבת לארוחת חג בישראל נוצרת התנגשות שהיא תמיד מעניינת.

וכך קרה שהפעם הראשונה שהזמנתי את משפחתי להשתתף בארוחת חג בישראל היתה יותר ממשעשעת. כבר אפשר להצהיר על זה - אבא שלי הוא סוג של שתיין. למעשה, הוא תמיד האיש שמצליח לעמוד אחרון בכל אירוע משפחתי שלנו, ובניגוד לישראל באירועים האלה, אצלנו האלכוהול תמיד יכה את המזון.

בסיכומו של דבר, אני חושבת שאפילו הוא הופתע מהכוח המלהיב של החגים היהודיים בישראל. לכן אין זה מפתיע כי בסוף המפגש מצאנו אותו מותש מריקודים, כיפה על ראשו.

אני מבינה אותו. גם אני נדהמתי מהרעש ומשמחת החיים בחג היהודי הראשון שחגגתי בישראל. שמחת חיים היא מילה טריקית, מכיוון שבמילה הזו טמון למעשה ההבדל הגדול ביותר בין מועדי ישראל לחגי הנוצרים בגרמניה.

* * *

אחרי הכל, הנוצרים חוגגים את המשיח שלהם. לעומת זאת - היהודים חוגגים את עצמם. הרי שוב הם הצליחו לשרוד. שוב הם הצליחו להימלט מאסון או לגבור על המן. אז אין פלא שהם כל כך מאושרים, חזקים ומלאי חיים - הם הצליחו להערים על הגורל המר שציפה להם שוב ושוב.

ובאשר לי, אני מנסה להיות מהגרת טובה ולהסתגל לאווירה. לשם כך אפילו פיתחתי פרצוף "חג שמח" משלי לחגים היהודיים: זה מצחיק, רועש ורעב, כמובן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו