מדינה בכאילו

יש רושם כאילו יש מדינה ששמה לבנון. ובכן, יש חדשות: לבנון היא משהו אחר לחלוטין, מדינה ששליטה המעשי זה שנים הוא חסן נסראללה, שהאג'נדה שלה נקבעת על ידי חיזבאללה, שהממשלה בה היא ממשלת בובות והנשיא בה אומר את מה שנסראללה מכתיב לו. נסראללה גם מחליט מי יבוא לבקר בלבנון, ומה יעשה בביקורו.

אלא שכמה דברים עלולים להעיב על שליטתו במדינה. האחד הוא האפשרות שבית הדין הבינלאומי שמונה לחקור את רצח רפיק אל-חרירי יפנה את האשם לחיזבאללה. אם זה יקרה, יתברר שחיזבאללה אינו פועל לטובת לבנון, וכל טענותיו של נסראללה שנשקו מכוון רק נגד ישראל יתבררו כשקר. כתוצאה מכך תעלה דרישה להרחיקו מצומתי ההחלטות, ונסראללה עלול להתעצבן על "עדי השקר" שסיבכו אותו, להוציא שוב לרחובות את המוני תומכיו השיעים ולערער את שאריות המסכה של מדינה נורמלית שעדיין קיימות בלבנון.

הדבר השני שעלול לפגוע בחיזבאללה הוא התפתחויות במפרץ, שעלולות לחמם את האווירה הבינלאומית סביב איראן, האם הרוחנית והגשמית של חיזבאללה. יש בלבנון, ואפילו בקרב העדה השיעית, קולות הקוראים להנמיך את רמת התלות של חיזבאללה באיראן כדי להקטין את הסיכויים של לבנון להיות חזית במקרה של אירועים במפרץ. זאת, כיוון שהיא עלולה שוב לסבול הרס ושכול. אחמדינג'אד מגיע לביקור בלבנון על מנת להשתיק את כל המערערים על הקשר בין איראן לחיזבאללה ולוודא שהארגון נשאר נאמן לאג'נדה של האייתוללות.

אחמדינג'אד שואף גם לחזק את מעמדו באיראן באמצעות הביקור בלבנון, שיצוא המהפכה אליה הצליח מעל למצופה. מאז הבחירות ביוני 2009 הפך אחמדינג'אד לשנוא נפשם של מרבית האיראנים, גם רבים מאלה שבעבר תמכו בו, בעיקר בשל כישלונותיו הכלכליים. חיבוק עם נסראללה אמור להעלות סומק בלחייו הפוליטיים החיוורים למדי. מה יותר טוב מביקור מתוקשר במדינת-כאילו-

הכותב הוא חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן