הקולנוע לא צריך לחכות למציאות כדי לתאר אסונות גדולים ומבצעי הצלה נועזים. עוד בראשית ימיו, בשנת 1902, תיאר הבמאי אדווין פורטר את הצלתם של אם וילדה? בידי כבאים עשויים ללא חת בסרט "חיי כבאי אמריקני", שהיה להצלחת ענק. ב-1932 ביים הבמאי הגרמני הגדול ג. וו. פאבסט את סרטו המפורסם "ידידות", המספר את סיפור התמוטטותו של מכרה פחם צרפתי על גבול צרפת-גרמניה. מאז עוסק בלי סוף הקולנוע, בעיקר זה ההוליוודי, במבצעי הצלה גדולים על רקע אסונות טבע ואדם. "המגדל הבוער" ו"מלכודת אש" עוסקים בהצלת קורבנות של שריפות ענק; ב"לכודים" מציל סילבסטר סטאלון אלפי אנשים משיטפון; סרטים רבים, כגון "מגדלי התאומים" של אוליבר סטון, מתארים מבצעי הצלה הרואיים של הכבאים שנתקעו במגדלים המתמוטטים; הסרטים הרבים בנוסח "נמל תעופה" מתארים אסונות אוויריים, והטוב שבהם הוא סרטו של סטיבן פרירס, "גיבור מזדמן", אשר בו מגלם דסטין הופמן גיבור מיוחד ולא סביר שמציל נוסעים ממטוס בוער; סרטים כמו "לחיות" ו"פסגת דנטה" עוסקים בהצלות של מטפסי הרים או של קורבנות תאונת מטוס מפסגות הרים בלתי אפשריות. מכיוון שהאירוע בצ'ילה מאיר באור אוהד את היחסים שבין מבצעי ההצלה לבין התקשורת המסקרת אותם, הרי שהסרט הטוב ביותר שאולי נעשה בנושא זה הוא סרטו של בילי ויילדר, "הקרנבל הגדול". בסרט מתואר סיפורו של עיתונאי חסר מעצורים, המגלה אדם שנתקע בבור עמוק ומותיר אותו להינמק במשך ימים רבים רק כדי שיוכל לייצר סקופים ולפרוט על נימי הרגש של קוראיו. כך, לאט לאט, הופכת חגיגת ההצלה לקרנבל תקשורתי מזעזע.
חילוץ מהסרטים
Load more...