שוב זה התרחש. לפני יומיים, בשעות הערב, עוד בטרם פורסם דבר, כפי שקורה בדרך כלל במקרים כאלה, החלו לפוץ שמועות על התאונה הנוראית. אם אתה נמנה עם משפחת חיל האוויר, רגע של קיפאון משתלט עליך. אם אתה אזרח מן השורה, אתה חש שקורה משהו דרמטי ומצער, מלווה בתחושת חוסר אונים וחרדה הנובעת בעיקר מאי הידיעה מה יכול היה להתרחש שם בקוקפיט ואיך אפשר להבטיח שזה לא יקרה שוב. מאז צומצמו גבולות הארץ, למעט מקרים שבהם פורש החיל את מטוסיו לאימונים בשמי הים התיכון ואירופה, חיל האוויר דוחס את אימוניו בשמי המדינה. באין ברירה, כדי להימנע מרעש ומצפיפות התנועה האווירית במרכז הארץ, שמי הנגב נהיו למרחב האימון העיקרי. למרות פיתוח הנגב מרכזו עדיין עוטה חשיכה היוצרת תנאי קרב, אולם מחייבת דריכות וחושים חדים. בתנאים האלה מתאמנים בנינו מדי יום ולילה. שם הם רוכשים מיומנות עליונה, ושם מלווים אותם הבלתי נודע ולפעמים גם הסכנה. רס"ן עמיחי איטקיס ורס"ן עמנואל לוי היו שם כבשיגרה, הם הטיסו את מטוס ה"סופה" המשוכלל והיעיל מבין מטוסינו והטוב שקיים כיום בעולם. בשעת מבחן וביום שבו ביטחונה של הארץ יהיה חלילה בסכנה, הם יהיו שם, מתורגלים, מאומנים, מצטיינים ועולים בכמה דרגות על יריביהם. וכדי להיות שם ברמה ראויה הם ממוקדים במשך שנים לילות כימים בלימודים, באימונים בתרגילים, בחידושים ובהצבת אתגרים, שבכל פעם מחדש הם גבוהים יותר מאלה שהיו נהוגים זמן קצר קודם לכן. איש אינו יודע עדיין בדיוק מה התרחש באותן שניות שבהן הצוות הוותיק והמיומן היה במצוקה. האם מדובר בתקלה פתאומית? האם החשיכה טישטשה את חושיהם או שמא ההתמצאות עורערה? הדברים יובהרו בקרוב, והחיל יעשה את הדבר הנכון כדי לצמצם עד כמה שניתן מקרים דומים בעתיד. בינתיים נהיה עם המשפחות שאת כאבן קשה לתאר. בינתיים גם ניפרד מהנופלים היקרים בכבוד הראוי להם ונאמר לחיילנו בקול רם וברור: אנו איתכם, מעריכים אתכם ואסירי תודה על רוח ההתנדבות שלכם, על ההתמדה וההקרבה ללא גבול, על חוסר הלאות והכוח לשוב תמיד ובהקדם לזירה. מדינה שלמה עומדת לצידכם.
לעשות הכל כדי למנוע את האסון הבא
Load more...