אני מברך בהתרגשות את ראש הממשלה ואת שריו על החלטתם ההיסטורית לסגור את המעגל הכאוב הזה. מאז פגשתי את ילדי העדה בפעם הראשונה בשנת 1991, התאהבתי בהם והקמתי את מקהלת שבא. כבר אז נחשפתי לעומק הטרגדיה האנושית, כאשר לארץ עלו חלק מבני העדה ובעצם נתלשו מבני משפחותיהם, שנותרו מאחור בתנאים תת-אנושיים. אני זוכר שנתבקשנו לפני שנים, אני ומקהלת שבא, להופיע במסגרת הפגנה גדולה בגן סאקר בירושלים. לא אשכח את המראות הקשים של בני העדה, על טפם וזקניהם, לבושים לבן, אוחזים בידם תמונות של בני משפחותיהם (בני הפלשמורה) שנותרו באתיופיה. זו היתה הפגנה שקטה, כדרכם האצילה, הצנועה והחזקה של בני העדה האתיופית. אני זוכר שאני והילדים היינו על סף בכי נוכח המראות והקולות. הם בכו וביקשו איחוד משפחות. זה היה רגע ממש מצמרר. עכשיו, סוף סוף, זה קורה, אחרי שנים של קרע נורא, דיונים מתמשכים והתחבטויות אין סוף. ברגעים כאלה אני גאה להיות ישראלי ויהודי. זה ממש חזון אחרית הימים בעבור יהודי אתיופיה היקרים. אני מקווה שלמדנו, ושהפעם נשכיל לקבל את העולים החדשים בצורה אנושית ובחיבוק אמיתי. ברגעים אלה אני נזכר בכל ילדי מקהלת שבא לדורותיה, הם חולפים בזיכרוני, לנגד עיניי, ואני שותף קטן להתרגשותם האדירה נוכח הבשורה ההיסטורית שבהחלטה זו. מי ייתן ואלו יהיו סוג הבשורות שנשמע מממשלתנו בעתיד.
ברגע כזה, גאה להיות יהודי
Load more...