"מה דינם של שני לוחמים צעירים אשר במהלך לחימה מאומצת ומסוכנת, שאליה נשלחו על ידי מדינת ישראל לטובת ביטחון תושביה, חרגו מסמכותם ושלחו ילד מקומי בן 9 לפתוח תיק, החשוד כמכיל מטען חבלה....-", כך נפתח גזר הדין במשפט חיילי גבעתי שסופו שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים (התביעה ביקשה חמש שנות מאסר בפועל) והורדת הנאשמים בדרגה אחת - מסמ"ר לסמל (התביעה ביקשה הורדה לדרגת טוראי). אין כגזר דין זה להוכיח שהאירוע לא היה צריך כלל להגיע למשפט עם אישום פלילי. הלוחמים לא פעלו מתוך רצון לפגוע (ואכן לא פגעו), וגם אם שגו תוך כדי לחימה, הם אינם פושעים פליליים. לטיפול באירועים כאלה קיים, בניגוד לחקירת מצ"ח ומשפט פלילי, התחקיר המבצעי. זו הדרך היחידה להפקת לקחים תוך כדי מתן גיבוי ללוחמים. אין לאף אחד בתחקיר זכות שתיקה, כולם חושפים את שגיאותיהם כדי להפיק לקחים לביצוע הבא וכולם סומכים על כך שלא ישתמשו בחומר התחקיר כדי להעמידם בפני שופט. בסוף מסכמים המפקדים את הלקחים ואחראים ליישם אותם. הם גם מענישים במידת הצורך אבל לא מגלגלים, לא את הלוחם שטעה ולא את אחריותם, לידי המערכת המשפטית. מה הידע ומהי הסמכות המוסרית שיש לחוקרי מצ"ח לחקור אירועי לחימה? המפקד הוא האחראי על המשימה ועל האנשים, ואי אפשר ואסור להפריד בין השניים. שני לוחמי גבעתי קיבלו עונשים מינוריים במשפט שהיה מיותר ומזיק להם, לחבריהם הלוחמים ולמדינת ישראל. הם ימשיכו לשרת במילואים ולהגן עלינו. אנחנו צריכים כעת לעשות שני דברים: למחוק ללוחמים את הרישום הפלילי, תוך כדי הישענות על מה שבית הדין כותב בהגינותו בשולי גזר הדין: "... סמוכים ובטוחים אנו שהזכויות הרבות שצברו הנאשמים במהלך תקופת שירותם כלוחמים ... יעמדו לנגד הגורמים המוסמכים בכל בקשה בעניין מחיקת הרישום הפלילי....". יכול להיות יותר ברור מזה, אדוני הנשיא- יש להפסיק את המשפטיזציה הקטלנית, לא לתת למצ"ח לחקור אירועי לחימה ולהחזיר את הטיפול בתחום חשוב מבצעית וערכית להליך הראוי - תחקיר מבצעי ממצה באחריות המפקדים. ככה בונים צבא מנצח וערכי. זו אחריותו של רמטכ"ל. הכותב הוא נשיא מועצת הביטחון לישראל
משפט מזיק ומיותר
Load more...