את הסיפור בנוגע למחדלי מערך הכבאות אפשר היה להבין כבר מהמפגש שהתקיים בין יונית לוי לשר הפנים אלי ישי בערוץ 2, בשבת - מפגש שהיה הקליימקס של ימי השידור הרצופים מהשריפה בכרמל. יתרה מזו, הראיון משקף את הכשל התפיסתי הבסיסי, שמוביל בסופו של דבר לכשלים המנהלתיים שמופיעים בדו"ח החריף של לינדנשטראוס.
על מנת להבין מה קרה פה בשבוע האחרון, מספיק היה להקשיב לחילופי ההאשמות בין שניהם - שגרירי שני הגופים שמנהלים למעשה את המדינה. מצד אחד ישבה לוי, הנציגה הבולטת של זרוע התקשורת, הפנים של חדשות ערוץ 2, מדורת השבט; זו שכמו דמות מהמיתולוגיה היוונית שערה מהווה את הסיסמוגרף הכי מהימן למצבה של המדינה - אם הוא מתבדר ברוח תהיו בטוחים שהיא בשטח, כי משהו לא טוב קרה.
מצד שני, ישי, נציג הממשלה, השר שלכאורה אחראי למחדל. הדמות הדמונית שניקזה אליה את כל התסכולים, כי מישהו הרי חייב להיות אשם ואלי ישי היה האיש הנכון בזמן הנכון למלא את תפקיד הנבל. חוק רייטינג מספר אחת הוא שהצופה חייב לאמץ פנים שיהיה ניתן לתלות בהם את האשמה.
כך התייצבו השניים לדו-קרב כמו שני אקדוחנים במערבון. יונית לוי סוערת ותוקפנית בתפקיד קלינט איסטווד, אלי ישי מתגונן ואפרפר בתפקיד אלי וולך. השניים ניהלו ראיון תקיף שהסתיים, כפי שהתחיל, ללא הכרעה. מה שכן הושג באותו ראיון היה הצצה לתפיסת המציאות המעוותת של כל אחד מהצדדים, בעיקר הצד של המיניסטר.
בשלב מסוים הצהיר ישי שישמח להיחקר במסגרת ועדת חקירה שהוא עצמו ביקש להקים, וזאת משום שלדבריו, מאז נכנס למשרד הפנים לא היה נושא שעסק בו יותר מאשר מצוקת מערך כיבוי האש.
יונית הטיחה בו בתגובה את מה שלא מעט אנשים שישבו בבתיהם שאלו: אז איך זה שראינו אותך מדבר על כל ילד מגאנה שצריך לגרש, ועל כל מסתנן שיש לו מחלה, ועל האברכים ועל ההקפאה, אך על מצוקת מערך כיבוי האש לא ראינו אותך מתראיין אפילו פעם אחת.
ישי, כפרקליט ממולח, הסביר שמי שבעצם העלה את נושא הזרים מדי יום בתקשורת הוא אתם, התקשורת, ולכן אני, השר, הייתי חייב להגיב. כך גם בנושא האברכים: כשזה עולה, אני מגיב, אמר ישי. אבל לא היה נושא שהתעסקתי בו כמו הנושא של הכבאות, רק מה לעשות, זה לא תפס את התקשורת. אם זה היה מעניין את התקשורת - הייתי מגיב יותר מאשר הגבתי בעניין הזרים.
* * *
בתשובותיו ייצג אלי ישי את הגרועה שבחוליים של הפוליטיקאי המודרני. זה שרואה בדיווחים התקשורתיים מהות הכל. הוא בעצם אומר: אתם לא שאלתם אותי על מערך הכבאות, ובגלל זה לא התעסקתי בזה. או שכן התעסקתי, אבל משום שלא דיווחתם - דבר לא זז. כאילו הפוליטיקאים צריכים להתעסק רק במה שיש בו רייטינג. וכאילו התקשורת היא הרשות המבצעת.
אין ספק שהתקשורת אכן לא דיווחה מספיק על המחדל המתמשך. כמו כן, די ברור שהתקשורת חוטאת לתפקידה כאשר היא מחפשת רק נושאים "סקסיים" לסיקור ומתעלמת מנושאים חשובים אך אפורים. אבל כל זה לא משנה את העובדה שחובתם של פוליטיקאים להתעסק בנושאים אפורים, נטולי כל סקס אפיל. מצוקת מערך כיבוי האש בישראל, למשל.
כי בעוד התקשורת המסחרית כפופה לשיקולי רייטינג, הפוליטיקאים לא. הם צריכים לעשות מה שחשוב. ממבחן התוצאה עולה חשש שהם מתעסקים רק במה שפופולרי. בפועל, נוצר היפוך תפקידים, ולפיו יש חבר כנסת היכן שיש מצלמה ולא מצלמה היכן שיש חבר כנסת.
בסופו של דבר השריפה בכרמל היתה אלגוריה לרוח התקופה הישראלית. תמיד טענו שאנחנו עסוקים בכיבוי שריפות ולא במניעתן המוקדמת. כעת מתברר מדוע. לשריפה יש רייטינג מדהים. גם לסופרטנקר. כבאית בעוספיה, לעומת זאת, היא נושא נטול רייטינג בעליל - ובכל זאת, היה רגע אחד בצהרי יום חמישי שכבאית בעוספיה היא כל מה שהיה צריך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו