חולם בספרדית

1. אחרי שראיתי את מכבי ת"א דורסת ורומסת את בני השרון, העדפתי לעבור לאתר המצוין של הליגה הספרדית כדי לצפות בברצלונה מול נועלת הטבלה גראנדה (64:75 לבארסה). כבר ראינו בעבר את בארסה דורסת לא מעט קבוצות, אבל לא יכולתי שלא לתהות למה אצלנו לא רואים קבוצות תחתית שבאות ומשחקות אגרסיבי, כמו מנרסה שכמעט הפתיעה אתמול את ריאל מדריד (62:61). בשעה שאתה רואה את הפועל ירושלים ובני השרון סופגות 64 ו-71 אחוז מטווח השתיים, אתה מבין שהקבוצות לא עובדות על הגנה באימונים. במקום לחץ על הכדור, מניעת חדירות ורוטציות נכונות אנחנו רואים גימיקים של חילופי הגנות ופתרונות טקטיים. כאן אי אפשר לבוא בטענות למכבי ת"א, שלחץ על הכדור זה לחם חוקה.

2. חופשת מולדת במהלך עונה זה דבר מחויב המציאות. גיחה הביתה של שחקן לא פעם משנה עונה ומחזירה אותו באנרגיות מחודשות אחרי שהחליף אווירה. אבל כשמגיעים למשחק עם מזוודות, כפי שאלן אנדרסון הגיע לגמר הפיינל פור מול גלבוע/גליל או כמו שחלק משחקני ירושלים הגיעו שלשום לפי הדיווחים לראשל"צ, זה אנטי מקצוענות. יבואו אחרים וייתנו דוגמאות של שחקנים שהגיעו עם מזוודות וניצחו, אבל השאלה היא מה אנחנו רוצים ומצפים משחקן ביום של משחק: שיארוז מזוודות או שיתכונן בראש שקט? שחקנים על מזוודות זה אם כל הצרות, תרתי משמע.

3. המצב של אורי קוקיה ובריאן רנדל ידוע כבר מתחילת נובמבר. ברצלונה, למרות שהיא עם סגל רחב ואיכותי, הגיבה מהר לפציעות של חואן קרלוס נבארו, ג'יאנלוקה באזילה ופיט מייקל והנחיתה במיידי את ג'ו אינגלס ואלן אנדרסון. אז נכון שירושלים כבר הודחה משני מפעלים, אבל היא חייבת או למלא את הסגל (ולא חסרות אופציות) או לעשות התאמות מקצועיות בסגנון משחקה, בעיקר בהגנה. ואולי בכלל האדומים לא מביאים חיזוק כדי לסיים את הסיבוב השני במקום השלישי ולהביא לאוהדים הנפלאים שלהם את מכבי ת"א למלחה גם בסיבוב השלישי-