1. בדרך הביתה מההיכל אי אפשר היה לבקש שיר יותר רלוונטי מאשר "ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב" של אריק איינשטיין הגדול. יותר מאשר שנתניה ניצחה, הפועל ת"א הגישה לה את המשחק במתנה. יותר מכך, הכרטיס לגמר פשוט לא הגיע לנתנייתים. מזמן לא ראיתי קבוצה שמשחקת באירופה שעדיין אין לה שום גרף התקדמות בשלב כזה של העונה. ההתעוררות של אדריאן בנקס ואי תגובת האדומים אליו היטו את הכף שלא בצדק. 2. היה מביך לראות איך קבוצת ליגת על לא מצליחה לשבור בונקר שלא נראה מאז ימי הפועל יהוד בכדורגל. שרון אברהמי הזמין את שחקני נתניה לזרוק, וכל אדום שיצא מהצבע קיבל גערה מהספסל. נתניה נפלה בפח הזה למרות הידיעה שהיא קבוצת הקליעה הכי גרועה בליגה, ולא ידעה לנצל את היתרונות של בראון, וושהאם וטראוויס בצבע. 3. אחרי שאיבדה פעמיים יתרון של 13 נק', הפועל למדה שאם אתה לא יודע לגמור את המשחק בזמן, המשחק גומר אותך. ברגעים הקריטיים הפועל שיחקה ללא יד מכוונת על המגרש עם בחירת זריקות רעה (במיוחד של אסברי), בזמן שלנתניה, למרות ריבוי הגבוהים, לא היתה תשובה ליוטר בצבע. הפועל נבנית יותר מדי על התלהבות ואינסטינקטים, מה שמביא לעיתים להחלטות רעות ברגעי לחץ, כפי שקרה לה בשבוע שעבר בר"ג. 4. הגדולה של קבוצה היא לזהות את הבעיות שלה תוך כדי תנועה. נתניה כבר מזמן היתה צריכה להביא עוד קלעי או קומבו-גארד שישחרר את הלחץ ויעשה סלים קלים, כי נכון להיום היא אחת הקבוצות הכי חלשות בליגה ובאמת לא ברור לי איך הם הצליחו לנצח במלחה ברבע הגמר. כדי למנוע ערבי כדורסל רעים נוספים, חובה לעבור לפורמט הגביע הספרדי-איטלקי. וזאת הפעם האחרונה (באמת) שאני ממליץ על כך.
מתקשה להבין איך הפועל תל אביב הפסידה
Load more...