19 שנה לפטירתו

מאז שהלך מאיתנו אחד מהגדולים שבמנהיגי העם היהודי לדורותיו - ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל - חלפו כבר 19 שנים. לא בכדי, כשאני תר ברחבי הארץ אני עדיין שומע בכל מקום געגועים אל המנהיג והאדם, מנחם בגין.

הישראלים עדיין מתגעגעים אל ההדר של מנהיגותו, אל נאומיו חוצבי הלהבות, אל התרבות הפוליטית שבה הוביל את תנועתנו מהמחתרת, דרך 30 שנים באופוזיציה ועד להנהגת המדינה. מעל הכל, אני מרגיש שהציבור מתגעגע לחום האנושי, לרגישות החברתית שלו, לזיקה היהודית שהביא איתו לתפקיד ראש הממשלה: דקות מספר לפני שנכנס ליום העבודה הראשון שלו כראש ממשלה, נשאל על ידי עיתונאים באיזה סגנון הוא מתכוון לפעול בתפקיד והוא ענה בפשטות: "בסגנון יהודי".

מייד אחר כך נבלע במשרדו ושימש שש שנים בתפקיד הקשה והמורכב של ראש ממשלה בישראל. העם אהב אותו, העריץ אותו ותמך בו, גם ברגעים הקשים ביותר: העימות עם ארה"ב לאחר החלטתו האמיצה על הפצצת הכור בעיראק, או סביב החלטתו להסיר את איום הרקטות מלבנון ולצאת למבצע שלום הגליל.

מספרים עליו שלא ידע מה מחירה של מכונית חדשה, אבל ידע מהו מחיר כיכר לחם. כזה היה בגין: איש הכלכלה החופשית הליברלית המשולבת ברגישות חברתית. כבר בנאום הראשון שנשא לאחר ההכרזה על הקמת המדינה התווה את המדיניות שהיתה בסיס לפעילותו הפוליטית עד לפרישתו. וכך אמר בגין: "יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה... בל יהיה בביתנו איש רעב ללחם, חסר קורת גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית".

וכך, אני מאמין, צריכה להתנהל כלכלה מודרנית גם כיום: מצד אחד לדאוג לחלשים שלא יידעו מחסור, ומצד שני לאפשר לכוחות השוק לפעול ולהעמיק את היוזמה הפרטית, שהיא-היא מעודדת תחרות ומפחיתה ריכוזיות. המשמעות הרלוונטית של הדבר לימינו טמונה במאבק לביטול המונופולים, מה שיביא להורדת מחירים לצרכן. כן, זו הדרך החברתית הנכונה כי היא תסייע לחלשים לרכוש את הדרוש להם ביתר קלות.

עם המהפך הפוליטי שחל בישראל ב-1977 בעליית הליכוד לשלטון החליט בגין גם על מהפך כלכלי. לצד התוויית עקרונות הכלכלה הליברלית לאחר שנים של הכלכלה המפא"יניקית שמשלה כאן, החליט בגין גם על פרויקטים חברתיים חשובים: שיקום שכונות בכל רחבי הארץ, החלת יום לימודים ארוך, ביטול תנאי הקבלה למקומות עבודה על בסיס הצגתו של "הפנקס האדום" (הזדהות כחבר בהסתדרות) וזקיפת קומתה המוראלית של מה שכונה עד אז "ישראל השנייה", מאות אלפי אזרחים שחשו דחויים ומרוחקים מההוויה הישראלית.

אני אישית מתגעגע למנהיגותו של מנחם בגין. לעוצמתו, לרגישותו, לנאומיו, לתרבות הפוליטית שהנחיל. ויש לי תחושה שגם הציבור הרחב מתגעגע למנהיג הדגול שזקף את קומתנו הלאומית.

הכותב הוא סגן יו"ר הכנסת ויו"ר צוות התגובות של הליכוד