ארה"ב יישמה אתמול כלל מוביל במלחמה בטרור - לא משאירים חשבונות פתוחים. יידע כל טרוריסט שחשבון הדמים שפתח ייפרע. עכשיו יש תקווה שיבינו את המלחמה בטרור שאנו מנהלים בארצנו. מאז 11 בספטמבר 2001 בוצעו רק פיגועי טרור בודדים בכל צפון אמריקה. בישראל בוצעו באותה תקופה יותר מ-30 אלף(!) פיגועי טרור - ירי, מטעני נפץ, מחבלים מתאבדים, ובזמן האחרון הולך ומתגבר הטרור הרקטי שמאיים כבר על מאות אלפי ישראלים. אצלנו הלחימה בטרור אינה רק לסגירת חשבון, כפי שעשו האמריקנים אתמול בפקיסטן, אלא כדי להגן על תושבינו וחמאס מסוכן יותר לישראל מאשר אל-קאעידה לאמריקנים. עכשיו, אחרי ה"חיסול הממוקד" של אוסאמה בן לאדן, אולי יבינו כל המסתייגים מ"סיכול ממוקד" את נחיצותו - ומי שלא עוזר שלפחות לא יפריע. אופן חיסולו של בן לאדן הדגים את מקומם הייחודי של המבצעים המיוחדים בלוחמה בטרור - פגיעה בראש הנחש. שנים אמרו שאין בסיכול האישי הממוקד של ראשי הטרור משום פתרון כי תמיד יהיה מחליף לא פחות קטלני. אז אמרו. בינתיים המרדף אחרי ראשי הטרור מכריח אותם לחיות במנוסה ובמחבוא ומציב להם דילמה. אם הם רוצים להיות מוגנים באופן מאסיבי, קל יחסית לאתרם ולתקוף אותם. אם הם רוצים להקשות על איתורם, עליהם לוותר על הגנה מאסיבית ואז הם חשופים לפגיעתם של לוחמי הכוחות המיוחדים. לפיכך מבצע מיוחד מבוסס ראשית כל על מודיעין מפורט ומדויק הנותן את מיקומו של היעד לחיסול, את שיגרת חייו ואת סידורי השמירה עליו. אחר כך בונים את דרכי ההגעה השקטה ליעד - איך להגיע בלי להתגלות, ואז החיסול - על פי רוב החלק היותר פשוט אבל המכריע. נשאר "רק" לחזור בשלום... כאן לא חשובה החשאיות אבל הדרך חזרה מתבצעת אחרי שכל הסביבה ערה, ולרוב גם יורה. הכנת מבצע מיוחד אורכת זמן רב - איסוף מודיעין, תכנון קפדני, לרבות חלופות לבעיות צפויות ולא צפויות, אימון הכוחות וההחלטה המכרעת אם הסיכון שבביצוע מחושב ונשלט. מבצעים כאלה מצליחים בגדול או נכשלים בגדול ואין להם תחליף - מה שהיה נכון לעשות לאוסאמה בן לאדן ולשייח' אחמד יאסין, נכון גם לגבי חסן נסראללה ואיסמעיל הנייה המתאבלים "על מות השאהיד". מה שנכון היה לעשות באנטבה נכון גם להצלת גלעד שליט. הכותב הוא ראש המועצה לביטחון לאומי
