דגן יורק לבאר שממנה שתה

ראש המוסד היוצא מאיר דגן הוא אזרח ככולנו, וככזה יש לו מלוא הזכויות להביע את דעותיו בפומבי ובקול גדול. אדם מן הרחוב אומר לעצמו בוודאי שאם דגן אומר זאת - אז יש דברים בגו. לעניות דעתו של דגן, אסור לה לישראל לשקול אופציה צבאית לסיכול הגרעין האיראני. הוא מצדיק את עצם התבטאותו בסכנה הקיומית שהוא רואה לישראל, תוך השוואה למלחמת יום הכיפורים.

למה לו, לדגן, להצטדק? מותר לו לומר את אשר על ליבו. הרי הוא שהיה אחראי על סיכול הגרעין האיראני ולא הצליח במשימתו. הוא רשאי לומר לציבור שהסכנה בביצוע התקפה צבאית היא גדולה מדי, ואין לנו אלא ללמוד לחיות עם מה שיש. דגן הוא איש אשר גדל במערכת הביטחון והוא יודע היטב כי ביום שבו עזב נכנסו לנעליו אנשים אחרים לא פחות מנוסים, לא פחות חכמים ולא פחות אחראים. והוא גם יודע שיש אינסוף טיעונים הפוכים לשלו, המוכיחים שאין לו למערב הרבה ברירות.

כציבור שבחר במנהיגיו, אנחנו צריכים להאמין שאלה יודעים להתוות את המשך דרכנו כפי שהאמנו שדגן ידע, במסגרת תפקידו. האמנו בזאת גם אם לא ידענו וגם אם לא היו לכך מי-יודע-מה תימוכין. אם דגן חושב שהזדעקותו לשלום המולדת תעזור לו לחדור לפוליטיקה, הוא כנראה לא מבין בזה הרבה. הבחירות רחוקות, הציבור לא ממש זוכר וכל חייל יודע שתחמושת שומרים לקרב עצמו.

גם אם הוא זכאי לומר את דברו, זה לא יאה לירוק לבאר שממנה שתה עד לפני זמן קצר. להפתעתנו, הוא קובע שהקברניטים לא ראויים לתפקד לבדם, בלי שיש לידם שמרטפים ראויים המונעים מהם החלטות הרות אסון. אם כך - למה לא התפטר ולא הזדעק עת ישב בכיסא השרד צמוד לאותם אישים שבהם הוא מטיל היום דופי.

הטענה שהוא וחבורה של בכירים אחרים נשארו שם כדי לשמרטף את המנהיגות הנבחרת, כדי שלא תעשה טעויות הרות גורל, מקוממת ומתנשאת. אולי הוא אומר לנו זאת כעת כדי שנבין שבלכתו לא נשאר אף אחד לעצור אותם, ואנחנו זקוקים לו ולאותם שסייעו בידו בהצלת האומה. האמירה הזאת מניחה שאלה שנשארו במערכת הביטחון אינם מסוגלים למשימה שדגן וחבריו ביצעו, ושכדאי למצוא דרך להחזירו לפני שיהיה מאוחר מדי.

אם כבר עושים חשבונות ומדברים על החלטות הרות אסון - מי היה שם לעצור אותו בפרשת מבחוח, שיוחסה למוסד? אני במקומו לא הייתי נכנס לסמטה הזאת, והרי הצד השני לא יתקשה למצוא לא מעט אנשים עם בטן מלאה. נראה כי דגן עשה טעות בשיקול הדעת, והאמירות הללו יהוו עבורו שיעור חשוב להמשך דרכו הציבורית. אף אחד לא רשם את החוכמה בטאבו על שמו, לא אלמן ישראל ואין מי שאין לו תחליפים. מעבר לזה - דמוקרטיה, לטוב ולרע, הכי טובה שיש, ובמסגרתה המילה האחרונה היא של מי שנבחר, לטוב ולרע.

הכותב הוא בכיר לשעבר במוסד