על העוינות הבריטית לישראל

אם דיוויד קמרון, ראש ממשלת אנגליה, ביקש להפגין עד כמה הוא עוין לישראל, הוא לא יכול היה לבחור בדרך בוטה יותר מאשר החלטתו לפרוש מתפקידו כפטרון של קרן קיימת לישראל.

קק"ל היא לא עוד קרן צדקה. קק"ל היא אחד הארגונים המזוהים ביותר עם החלום הציוני הבסיסי של הפרחת השממה בארץ ישראל, על ידי רכישת אדמות ופיתוחן החקלאי עשורים לפני שמדינת ישראל הוקמה.

עם קופסאות האיסוף הכחולות-לבנות המפורסמות שלה, קופסאות שנמצאו כמעט בכל בית יהודי בעבר, קק"ל מסמלת את המחויבות של יהודי הגולה לסיוע ליהודי הארץ, ובנוגע ליהדות בריטניה - את הקשר ההיסטורי של יהודי בריטניה לארץ ישראל.

אם כך, מדוע קמרון קץ בחסות שהעניק לקק"ל, שיתוף פעולה שנמשך על ידי כל ראש ממשלה בריטי מאז 1901?

הסיבה הראשונה שהוצגה על ידי משרדו, כאילו הוא החליט לפרוש מחסותו על עוד כמה קרנות, ובהן קק"ק, משום חוסר זמן, היא אבסורדית. הרי כל מה שהחסות הצריכה מקמרון זה לאשר להשתמש בשמו על מכתבים שקק"ל שולחת.

לאחר מכן משרדו הודיע כי הוא פרש משום שאין זה הוגן שראש הממשלה יהיה פטרון של ארגון המתמקד במדינה אחת ספציפית. זה כבר נשמע הגיוני יותר.

אבל בכל מקרה, אלה אינן הסיבות האמיתיות. הסיבה האמיתית היא כניעתו לקמפיין של הערבים וארגוני השמאל בבריטניה שטענו כי קק"ל אשמה בגניבת אדמות פלשתיניות, בטיהור אתני ואפילו בפשעי מלחמה. אלה הן ההאשמות הנשמעות באופן תדיר בבריטניה נגד כל ארגון שתומך בישראל, אבל במקום לחזק את תמיכתו בקק"ל ולצאת נגד קמפיין הדמוניזציה והדה-לגיטימציה שמנסים לעשות לישראל - בחר קמרון לברוח מן המערכה. יתר על כן, ויתורו על קק"ל הוא רק חלק מדפוס עקבי של עוינות בריטית כלפינו.

המעשה שלו מלווה בהצהרות מטרידות שלו ושל שר החוץ, ויליאם הייג, אשר כינה את המתרחש ברצועת עזה, שנמצאת תחת שלטון חמאס, בשם "מחנה מעצר ישראלי". הייג גם התייחס לפעילי המרמרה שניסו להרוג את חיילי צה"ל כקורבנות של "התקפה ישראלית". בנוסף, הממשלה הבריטית כינתה את הברית בין פת"ח לחמאס "צעד קדימה". גרוע מכך, קמרון, כך דווח, איים על ישראל כי בריטניה תצביע לטובת הדרישה הפלשתינית להכרה חד-צדדית במדינה אם ההצעה תעלה להצבעה באו"ם.

אם אכן כך יהיה, בריטניה תהפוך הסכמים בינלאומיים והחלטות או"ם קודמות ומחייבות לבדיחה - מה גם שהצבעה בעד מדינה פלשתינית, שמבקשת לסלק יהודים מתחומה וכוללת בממשלתה תנועה שמבקשת להשמיד את ישראל, היא הצבעה בעד גזענות פרופר.

ומה שמרגיז הוא שלמרות כל זאת, כשהוא מדבר בפני קהל יהודי קמרון נשבע עם יד על הלב כי בריטניה היא ידידה נאמנה של ישראל. עם חברים כאלה, מי צריך אויבים?

יש לציין כי למרות העוינות הפוליטית, ברמת שיתוף הפעולה המודיעיני יש קשרים טובים בין ישראל לאנגלים. אז למה קמרון נוהג כך כלפי בעלת בריתה היחידה של בריטניה במזרח התיכון? אופורטוניזם פוליטי, מהול בבורות עמוקה על המזרח התיכון. קמרון הוא גם פוליטיקאי שמטרתו היא להשיג ולשמר כוח, והוא חושש לצאת נגד מתנגדי ישראל ואף אינו בקיא במתרחש במזרח התיכון.

* * *

מה שלא פחות מדכא טמון בתגובת הקהילה היהודית בבריטניה להתנהגות זו. מנהיגים יהודים סירבו לגנות את ההחלטה של קמרון לפרוש מקק"ל והסבירו כי המילים החמות שהמטיר קמרון כלפי הארגונים היהודיים מוכיחות שהוא ידיד נאמן של ישראל, חרף צעדיו המעשיים. עצוב ומביש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו