האש אותה אש והלהבות אותן להבות. השריפה בירושלים אתמול החזירה אותי לסיוט שחוויתי בשריפה הגדולה בכרמל בדצמבר 2010. הייתי שם עם חבריי שלושה ימים, ונלכדתי עם קבוצת מטיילים במלתעות האש. במשך שעות ארוכות נשקפה סכנה ממשית לחיינו, ורק במזל גדול הצלחנו לחבור לצוותים של קק"ל ולצאת לבסוף ממוקד האש. הפעם פרצה השריפה ליד הבית שלי. אחרי דקה או שתיים שבהן הציפו אותי הזיכרונות הנוראיים מהכרמל, הצלחתי לעשות סוויץ' ולהתחיל לעבוד. אין ברירה. אין זמן לעצור ולחשוב. כל דקה חשובה במלחמה הזאת נגד התפשטות האש. התחושה היחידה שאי אפשר להתעלם ממנה היא פחד. אם לא מפחדים, לא נזהרים. אבל הפחד נמהל גם בידיעה שאם תנצח את האש תציל חיים. הידיעה הזאת מובילה אותנו להמשיך להילחם. אסון הכרמל הוכיח שאיתני הטבע חזקים מהאדם. הרוח יוצרת סערה והאש דוהרת כמו מכונית מירוץ. רובנו אנשים עם משפחות וילדים, והאפשרות שבמירוץ הזה האש יכולה לנצח חולפת לא פעם בראש. לכן לעיתים להחלטה בשטח יש חשיבות רבה, ולעיתים ההחלטה הזאת יכולה גם להיות - נסיגה. הכותב הוא כבאי בשירותי כבאות ירושלים
השריפה שהחזירה אותי לכרמל
Load more...