הטקסים של צה"ל חייבים להתאים לכולם

אני מברך את הרמטכ"ל על החלטתו להשתמש בטקסי האזכרה בצה"ל בנוסח היפה והמרגש "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו... ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים...". זו היתה המלצת הרוב בצוות שהרמטכ"ל מינה להמליץ "על נוסח היזכור הנכון והראוי". אני מזדהה עם ההמלצה, כאבא של רס"ן יהורז כשר ז"ל, כאזרח מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, כמי שמכבד את המסורות הדתיות, כמי שמעוניין בטיפוח התרבות העברית הכללית.

הנימוק העיקרי להעדפת הנוסח "יזכור עם ישראל" על הנוסח "יזכור אלוקים" הוא ההבדל העמוק במשמעויות הביטויים הללו. האומר "יזכור אלוקים" מביע בקשה, משאיר את עיצוב המציאות בידי מי שהבקשה מופנית אליו. האומר "יזכור עם ישראל" מביע דרישה, מעצמו ומזולתו, לוקח על עצמו אחריות להנצחת החיילים שנפלו.

ההבדל הזה, בין מי שרואים את עצמם פטורים מהאחריות כיוון שהיא בידי שמיים, לבין מי שרואים את עצמם נושאים באחריות - משקף את משמעותה של מדינת ישראל. בה העם היהודי "עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", נושא באחריות לכל היבטי החיים, גם לעיצוב הזיכרון הלאומי, להנצחת כל מי שנפל כשהוא "מוסר עצמו בסכנת המלחמה למען הצלת הכלל".

אני מבין לליבו של הרבצ"ר, שנשאר במיעוט בצוות. קשה לו להשלים עם מחיקת ביטוי שיש בו "שם שמיים". אני מעוניין בהסדר המביא בחשבון את כל הרגישויות. לכן, בעדותי, הבאתי נוסח "סדר תפילת הודיה" שכתבו הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל ז"ל, עם תום מלחמת העולם השנייה, שבו נאמר בתפילת "אל מלא רחמים", "זכור נא ביום הניצחון הזה... את נשמות חיילי ישראל...". לא קשה ליצור נוסח כזה שיתאים לימינו.

חיילי צה"ל נלחמים יחד, מתאמנים יחד, לפעמים נהרגים יחד. הטקסים של צה"ל חייבים להתאים לכולם. כל אחד אמור למצוא בהם חלק שהוא מזדהה איתו בהחלט. החלטת הרמטכ"ל מאפשרת לחיילים כולם להשתתף בלב שלם בטקסי האזכרה לחבריהם שנפלו.