מאז דצמבר 2010, עת פרצו מחאות ו"מהפכות" בעולם הערבי, נתלו תקוות רבות מדי בדבר התוצאות "הרצויות" לאירועים האלה. הדינמיקה הערבית המזרח-תיכונית, המשלהבת את הדמיון א-לה "המהפכה הצרפתית" ודומותיה, גרמה ללא מעט ספקולנטים ואנשי מדע המדינה להשחיז קולמוסים ומקלדות ולנבא את הבאות, בעיקר את "הרצוי", לפחות כפי איך שהם מבינים את המושג "רצוי".
היום, בהתפכחות מאוחרת משהו, אותם "מהפכנים" ותומכי המחאות החברתיות יודעים ומבינים כי אותן "מהפכות" שהם הובילו או ביקשו להוביל לא יובילו לשינוי חברתי אמיתי כפי שהם ציפו, וייתכן מאוד שהמצב יהיה אף גרוע יותר. איבוד המומנטום של ביצוע ההפיכות והמהפכות לכאורה הוא בעוכרם של אותם מפגינים ו"מהפכנים". אפשר למתוח קו ישיר בין אותן הפגנות ומחאות (ואגב אורחא, גם לגל המחאה החברתית אצלנו) ולראות כי כולן נעדרות מרכיבים מהותיים החיוניים להתפתחותן של מהפכות והפיכות, הן בעולם הערבי והן בכלל.
"מהפכות הפייסבוק" (וטוויטר ואל-ג'זירה), כפי שכינו אותן, יכולות בהחלט להוציא לא מעט אנשים מהבית אל הרחוב, והמסרים שהן יכולות להעביר הם מסרים קצרים וקליטים, דבר שבהחלט יכול להתגבש למנטרות ולסיסמאות שעליהן תקום או תיפול מהפכה.
אולם דווקא מהיתרונות הגדולים של אותם כלים נובעים החסרונות הפוגעים בעיצוב מהפכות והפיכות.
על אותם "מהפכנים" להביא בחשבון כמה וכמה מרכיבים מהותיים בעיצובן של מהפכות. ראשית - הנהגה אופוזיציונית. הסתכלו סביב ונסו למנות הנהגה אופוזיציונית למשטרים הקיימים סביבנו, בטוחני שלא תמצאו. אותם אלו שניסו לרכוב על גל המחאה נזרקו והתנפצו על סלע האשליה שעטפה אותם כמושיעים וכגואלי העם. שנית - אין מסות מהפכה, אין משנה סדורה המקובלת על רוב המהפכנים וקבוצות המחאה. לרוב, מה שמניע את רוב הקבוצות התומכות במהפכה הוא הרצון לסלק את הסדר הקיים, אך עדיין, כדי להוביל את תומכיהם הם חייבים להציע משנה ומניפסט סדורים המציבים אידיאלים וערכים של "היום שאחרי".
שלישית ולא אחרונה - מנהיגים רוחניים. פה אין הכוונה רק לאנשי דת במובן הטהור של המילה. הכוונה היא גם לאנשי רוח, אינטלקטואלים, פילוסופים ואנשי ספר, שכוחם העיקרי הוא בפיהם, או במקרה הזה - בכתביהם. כן, גם מהפכות צריכות מנהיגים מהסוג הזה. בעידן הפייסבוק, כל קופירייטר וכל כותב סטטוס על קיר כזה או אחר יכול להיחשב כמנהיג, אך דווקא משום כך חסרים מנהיגים רציניים, מוכרים, כריזמטיים, כאלה שמובילים את הציבור בהסכמה על רקע אידיאלים מדינתיים וערכיים. בכל המהפכות המתרחשות חסר איש רוח, איש חזון שמוציא תחת ידו חזון מסודר לסדר החדש שהוא מבקש להביא לבני ארצו. אותם מנהיגים, אגב, לא חייבים להיכלל בקבוצת ההנהגה של אותן קבוצות, הם יכולים "להזין" את הערכים של קבוצות המחאה. בכל מקרה, היעדרם הוא גם היעדרה של "רוח המהפכה".
אפשר עוד להרחיב בנידון ולגלות שכדי שמהפכה תוכל לקרום עור וגידים, מוביליה (אנשי הרוח שלה ומנהיגי קבוצות המחאה) צריכים ללכת במדבר יבש וצחיח של בניית המוסדות האופוזיציוניים ושל העברת המסר המהפכני אל "קהל היעד" של המהפכה הרצויה כדי להנהיג שילוב ידיים בין כל הקבוצות הרוצות שינוי במדינה. בעידן הפייסבוק ואל-ג'זירה, על אף כוחן הרב, "המהפכות החברתיות" יכולות לסלק את בן עזיז וקדאפי, לשים את מובארק בתא הנאשמים, להוביל לרפורמות (לכאורה) בבחריין ובערב הסעודית ואף להוריד את מחיר הקוטג', אבל לשינוי מהותי ואמיתי, שינוי של רוב החוליים החברתיים - הן כבר לא יכולות.
הכותב הוא מרצה במחלקה לישראל במזרח התיכון וחוקר במרכז לחקר המזרח התיכון, המרכז האוניברסיטאי אריאל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו