תפוח בדבש ורגשות אשם

לאט לאט, ובלי ששמנו לב, ערב ראש השנה הפך לסדר פסח. ההכנות, הטקסיות, האירוע - פתאום יש לנו עוד תאריך לסמן בעיגולי התרעה אדומים, אירוע שאין להחמיצו, שדורש תכנון, קניות ותיאומים. נכון, מאז ומתמיד היה ראש השנה חג, חג חשוב אפילו. אבל בעבר הלא רחוק הוא היה בסך הכל עוד חג. בל"ג בעומר עושים מדורה, בחנוכה - נרות, סוכה בונים בסוכות, ובראש השנה אוכלים תפוח בדבש. זהו. לא היה את כל הפסטיבל שיש היום, ובוודאי שלא ייחסנו לארוחת ערב ראש השנה אותה החשיבות שאנו מייחסים לסדר הפסח.

אפשר לראות את זה במתנות לחג שאנו מביאים הביתה מהמשרד - כבר מזמן איש אינו מסתפק בסט הפונדו המפנק שקיבל בפסח, ומצפה גם לסלסילת ראש השנה עם שמן זית וחמישה סוגים של דבש. אנחנו בתקשורת תורמים לתהליך עם מאות עמודים של מוספים ומשדרי ספיישל אינסופיים, רובם ככולם מלאים באייטם האהוב עלינו ביותר - "סיכום השנה" (וכלל לא משנה שאוטוטו מתחלפת גם שנה אזרחית ונסכם הכל מהתחלה).

אבל הסימן הברור ביותר לעליית הסטטוס של ערב ראש השנה הוא ברגשות האשמה המשפחתיים. בעבר נהגנו לחשוב שרק סדר פסח מעורר דיונים קדחתניים במתכונת "אבל בשנה שעברה היינו אצל ההורים שלך, השנה חייבים לנסוע להורים שלי". פתאום גם ראש השנה מלווה באמהות נעלבות, סבים זועמים ודודות מתחשבנות. עוד לא סיימנו לשיר "אחד מי יודע" וכבר מתחיל הלחץ והמתח של האירוע הבא, איפה עושים את החג, מה נבשל, אבל ההיא צמחונית ולהוא יש צליאק. פעם ראש השנה כלל לא יותר מארוחת שישי משודרגת. היום אין מנוס מהשכרת ריהוט פלסטיק והזמנת הדודה מחולון שאף אחד לא ממש סגור על איך קוראים לה. על כל זה תוסיפו את כאב הראש של ברכות שנה טובה, מכת מדינה אמיתית, שבימים אלה של מסרונים ופייסבוק מעוררת געגועים לתקופת האבן. מסרון קבוצתי של שנה טובה לתפוצת נאט"ו בדרך כלל מזכה את שולחו באיחולי "לך תחפש את החברים שלך, יא נודניק". אף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה, בטח לא השנה.

כדי להבין את הסיבות לתהליך הזה כל מה שצריך זה להעיף מבט בלוח השנה ולצפות בפרסומות בטלוויזיה. גם הפעם מדובר בקנוניה של רשתות השיווק. היסטריית הקניות לקראת פסח עשתה להם טוב, אבל כדי לשמור על מאזן בריא הם היו חייבים ליצור עוד פסח אחד. ראש השנה מגיע בדיוק חצי שנה אחריו וסוגר יפה את מחזור העסקים השנתי.

כדי שנמלא עוד ועוד עגלות קניות ראש השנה הולך ומכרסם במעמדו של פסח, ובפרט בהגמוניה של סעודת הסדר שנתפסה תמיד כאירוע המשפחתי המרכזי של השנה בישראל. אבל אולי זו רק ההתחלה. אל תתפלאו אם בעוד שנה-שנתיים יתחילו להטריף אותנו עם ט"ו בשבט, שיושב טוב בלו"ז, אי שם בשטח המת שבין חנוכה לפסח. ימציאו לנו איזו מסורת מפוברקת של סעודה, אולי כזאת המבוססת על עוף או הודו לשם שינוי עכשיו במבצע. אפשר גם לצפות לביקור של נביא כלשהו שאוהב פירות יבשים, אולי יחזקאל? הכינו את חבילות השי לעובדים.