בדמיוני, אני כבר רואה אותו בבית

אני נרגשת מאוד. הידיעה על חתימת העיסקה תפסה אותי בישיבת מועצה, ותחילה לא הבנתי בכלל מה מנסים להגיד לי. כשהבנתי, פרצתי בבכי והבהלתי את כולם.

טרם שוחחתי עם נועם ואביבה שליט, אבל מהתמונות שאני מצליחה לראות בתקשורת, אני לא מאמינה שאוכל לתפוס אותם בזמן הקרוב. הם יודעים כמה אני שמחה בשבילם, ובינתיים אני שולחת להם חיבוק חם. הדבר היחיד שאני רוצה עכשיו הוא לחבק חייל שחוזר מהשבי הארור והממושך מדי ולדעת שזה נגמר.

לעם ישראל אני רוצה לפנות בבקשה ענקית: אני מבינה שרוצים לתת כמה ימים למי שירצה לערער על העיסקה בבית המשפט הגבוה לצדק. יש המון משפחות שהן קורבנות של טרור, ולכן אני מבקשת מהם להגיד "כן" לחזרתו של גלעד. כל הגל הזה ששטף את המדינה לצדק חברתי נולד מהעצרות לשחרור גלעד. גלעד החזיר לעם הזה את הערכים ואת היכולת לדרוש צדק חברתי ולא כדאי לפספס את זה בשביל אותה שנאה כלפי האסירים.

הרגע הזה ייזכר כמו עוד רגע שעברתי, רק שבמקרה הזה, נקבל את גלעד חי. מהמאבק שיצאנו אליו, שניים מבנינו הוחזרו וגלעד בדרך. רק לחבק אותו ואז המעגל שלי נסגר, ואני מקווה שלא ייפתח שנית לעולם. אני לא פנויה עכשיו לתחושות רגשיות אישיות. כל כולי תפילה בבקשה לסיים את העיסקה ולהחזיר את גלעד הביתה. זה כל מה שעומד עכשיו לנגד עיניי, ובדמיוני אני כבר מתחילה לראות אותו בבית.

הכותבת היא אמו של אהוד גולדווסר ז"ל