הדמוקרטיה הישראלית עדיין מדממת מהיריות שירה יגאל עמיר בגבו של ראש הממשלה יצחק רבין. בשנים שחלפו מאז הרצח השלטון הדמוקרטי בישראל מתערער והולך: אלימות פוליטית ופשעי שנאה, המכונים בלשון המכובסת "תג מחיר", הפכו לדבר שבשיגרה, פעילות יומיומית - לא רק בשטחים, אלא גם בתוך ישראל. חמור מכך, גם בכנסת, המוסד העליון של הדמוקרטיה הישראלית, עולות יוזמות חקיקה מסוכנות. חלקן כבר הפכו לחוקים המכתימים את ספר החוקים של המדינה, מצמצמים את הדמוקרטיה הישראלית ומאיימים להכחידה. הרצח עדיין גובה מחיר. יגאל עמיר אמנם שיחרר את הניצרה, אך הוא לא היה עשב שוטה. עמדו מאחוריו שורה של רבנים מסיתים וחגורת תמיכה אידיאולוגית רחבה בקרב הקיצונים שבמתנחלים. החברה הישראלית לא התמודדה עם מעגלי התמיכה האלו. ולכן גם היום גורמים רבניים ופוליטיים נותנים רוח גבית במפרשי יוזמות לאלימות פוליטית ולפשעי שנאה, שעשויים להיתרגם, חלילה, לרצח הבא. יגאל עמיר גדל בערוגה שטיפחו רבנים גזענים פונדמנטליסטים. עמיר אמר שללא הכשר הלכתי לתועבת הרצח הוא לא היה יורה. נגד הרבנים האלה לא הוגשו כתבי אישום ולא התנהלו חקירות רציניות. למעשה, לאחר הרצח התבצעה פעולת הסחה: מחד גיסא, הבליטו את הרוצח, אך הבליעו את בית הגידול שלו. מאידך גיסא, המחנה הדתי האשים את השמאל ש"טופלים את הרצח על הציונות הדתית כולה". וכך, במקום חשבון נפש של הציונות הדתית, במקום הפעלת מערכת אכיפת החוק ומיצוי הדין עם רבנים מסיתים, היו לנו פסטיבלים של קירוב לבבות ואחדות, כשתחתם המשיכה לרחוש ולפעול קבוצה של פונדמנטליסטים מסוכנים, שבזה לערכי הדמוקרטיה ומעוניינת לכונן כאן את ממלכת יהודה, במקום את ישראל הדמוקרטית והחילונית. והם ממשיכים גם היום; רבנים קיצוניים פירסמו בחודשים האחרונים פסקי הלכה גזעניים נגד ערבים ישראלים ונתנו לגיטימציה לפגיעה בפלשתינים. היה ברור של"מכתב הרבנים" האוסר להשכיר דירות לערבים, ולקביעה שהתלוותה אליו שלפיה מי שנוהג בניגוד לפסק ההלכה "עשוי להיות חייב בנידוי", תהיה השפעה רעה שתתבטא בפעולות תג מחיר. הרבנים הקיצוניים פעלו ופועלים באין מפריע, בעיקר בשל אוזלת היד של מערכת אכיפת החוק ושתיקת הכבשים של ראשי מערכת המשפט נגד רבנים מסיתים. במקום להורות על השעייתם ועל פתיחת חקירה פלילית נגד עובדי ציבור שמנצלים את מעמדם הציבורי להסתה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, באיחור, ורק אחרי שהתעוררה זעקה ציבורית, שיבדוק אם יש היבטים פליליים במכתב הרבנים. ההחלטה על "בדיקה" מעידה על רפיסות מערכת אכיפת החוק. היתה זו החלטת הפרקליטות עצמה שקבעה כי יש עבירה פלילית בקריאתו של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, שלא למכור דירות לערבים. הפרקליטות העמידה אותו לדין, אך ויתרה על מיצוי הדין והסתפקה בהבטחתו שלא לחזור על דבריו, אבל הוא חזר. גם גורמים פוליטיים שנתנו להסתה להשתולל, לכל הפחות בהסכמה שבשתיקה, הפכו לאחרונה את ועדת החוקה של הכנסת לזירה שבה נתנו גיבוי לפורעי תג מחיר שהוצא נגדם צו הרחקה מהשטחים. כשמסמנים לגורמים האלימים שיש להם תמיכה והגנה גם בכנסת; כשנותנים לעבריינים שנקטו אלימות נגד חיילי צה"ל בתקופת ההתנתקות חנינה סיטונית - אין פלא שהאלימות הופכת לשגרתית. מכעיס שהלקח לא נלמד ולא הופנם. וגם היום מערכת אכיפת החוק מגלה רפיסות ואוזלת יד כלפי אלימות אידיאולוגית נגד פלשתינים, אזרחי ישראל הערבים, פעילי שמאל בארגונים פוליטיים וגם נגד חיילי צה"ל. בכנות יש לומר שהדמוקרטיה הישראלית פחות יציבה ויותר שברירית. היום, יותר מאי פעם, נראה שהיריות לא פגעו רק ביצחק רבין ז"ל, אלא גם בחוסנה הדמוקרטי של ישראל. הכותבת היא ח"כית מטעם מרצ
