"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
מצלמות בטיחות או אחיזת עיניים?

מצלמות בטיחות או אחיזת עיניים?

ניצן אביבי
, עודכן

ביום ראשון התפרסם ב"ישראל היום" מאמר של ניצב ברונו שטיין, ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, שכותרתו "מטרת המצלמות: להציל חיים". האומנם-

קצת היסטוריה: פרויקט המצלמות שמושק השבוע החל להתגלגל למעשה באמצע שנות ה-90, תקופה שבה בכל העולם היה מקובל להאשים את המהירות כמעט בכל דבר. היו אפילו נוסחאות מסודרות לניבוי העלייה במספר תאונות הדרכים וההרוגים לנוכח העלאת המהירות המירבית.

אבל מאז קרו כמה דברים שמוטטו לחלוטין את האמונה במהירות כרע המוחלט - בארה"ב בוטלה הגבלת המהירות הפדראלית (שהוטלה משיקולי חיסכון בדלק), ובמקום עוד אלפי הרוגים בתאונות דרכים נרשמה דווקא ירידה. לעומת זאת, באנגליה נפרשו יותר מ-6,000 מצלמות מהירות וחולקו מיליוני דו"חות מהירות בשנה - ללא שום תוצאות חיוביות. המהלך נחל כישלון עד כדי כך שהמדינה יצאה בהודאה יוצאת דופן בכנותה, ביטלה את הפרויקט ואף העלתה את המהירות המותרת בכבישים המהירים. העלאות דומות ראינו גם בהולנד (עוד מדינה שבה אכיפת המהירות הגיעה לרמת אמונה דתית בשלב מסוים), באיטליה (ל-150 קמ"ש בכבישים המהירים) ובמדינות רבות אחרות.

גם אצלנו אין שום סכנה מיוחדת בנהיגה במהירות של 120 קמ"ש בכביש החוף (שבו מוקמו לפחות שלוש מצלמות מהירות מתוך התשע שמוקמו בפריסה הראשונית).

לכן ניצב שטיין מצטט את הנימוקים להצלחה של פרישת מצלמות מהירות בצרפת, אבל "שוכח" לציין כי שם הן נפרשו בכבישים כפריים משניים, צרים ומפותלים, ולא בכבישים מהירים, מרובי נתיבים ובעלי גדרות הפרדה.

הוא גוזר מההצלחה של המצלמות ברחובות פרבריים באוסטרליה את הצלחתן באוטוסטרדות בישראל, ונתלה בנתון נקודתי מאיטליה, אף שנתונים חד-שנתיים, בעיקר כשמדובר במספרים קטנים, הם חסרי משמעות.

שטיין הצהיר כי כ-20 אחוזים מהתאונות נגרמות בגלל מהירות, אך שוכח לציין כי מהירות לא חוקית - שלשם אכיפתה הוצבו המצלמות - אחראית רק לשלושה אחוזים מהתאונות (לפי נתוני המשטרה עצמה!), ולשאר אחראית "מהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך".

הניצב הכריז גם כי "בחירת מיקומי המצלמות נעשתה בתום בחינה מקצועית... בדגש על תאונות שגבו חיי אדם", ולא מתוך מחשבה על היקף ההכנסות.

אבל עדיין לא ברור לי כיצד הצהרה זו מתיישבת עם העובדה שבתכנון המקורי הוצבו מצלמות בקטעי כביש ישרים, רחבים ובטוחים, ורק לאחר לחץ ציבורי כבד שונתה ההחלטה.

מכל מקום, גם כך – המצלמות הוצבו בסופו של דבר במקום שבו רוב הנהגים חורגים מהמהירות המותרת (פשוט כי תנאי הכביש מתאימים למהירות גבוהה יותר), ובמקום שבו יונפקו דו"חות בקצב מירבי (וייצרו מקסימום הכנסה), ולא במקום שבו החריגה מסוכנת.

חבל שמדינת ישראל מבזבזת מאות מיליוני שקלים על מערכת אכיפה אלקטרונית שהעולם כבר ניסה, וגילה שאינה מוצלחת.

הכותב הוא עורך מגזין "אוטו"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...