"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ציר פילדלפי ממתין לתושבי עזה

עזתים רבים משמרים את מעמדם כפליטים, ומצרים משתמשת בהם נגד ישראל • מדוע יקדש הפליט דווקא את ביתו שמול בארי וכפר עזה, ויסרב לימת ברדוויל שבצפון סיני?

,עודכן
0השמעה
ציר פילדלפי (ארכיון) אפשר לסמוך על המצרים בגבול?, צילום: אי.פי

"בושה, בושה", צעקו השבוע מפגינים בקהיר נגד השלטון, "מצרים, מצרים, פתחי את המצור" (הסרטון עלה בערוץ הטלגרם של גיא בכור, Gplanet, ב־15 בינואר). בהנחה שהדיווח מדויק, לפנינו התפתחות מעניינת, גם אם מינורית. מדובר בחידוש מרענן, על רקע העובדה שכבר שנים ישראל מואשמת על ידי שונאיה וחורשי רעתה כאילו היא הטילה מצור על רצועת עזה. והנה - דווקא המפגינים בקהיר, שלא חובבת הפגנות נגד השלטון, מבהירים מי היא המדינה שאחראית כרגע על הטלת מצור אכזרי במיוחד, אנטי־הומניטרי, על רצועת עזה.

לפני שלושה חודשים, ב־18 באוקטובר, הזהירא־סיסישהוא יקרא לבני עמו להפגין נגד מעבר האוכלוסייה מרצועת עזה לצפון סיני. באותו השבוע פרצו במצרים הפגנות ברוח השלטון המצרי, ובהן נשמעה קריאה בסגנון "תיפול ישראל, סיני אינה חלופה" (אופיר וינטר, INSS, 22 באוקטובר). באותו הדיווח הוסבר כי החשש המצרי הלך והתעצם "עקב התבטאויות מנותקות מהמציאות של גורמים רשמיים ולא רשמיים בישראל בנושא".

הכוונה ב"התבטאויות מנותקות מהמציאות" היתה למסמך שפורסם במסגרת המשרד לענייני מודיעין, שהתמקד באפשרות העברת חלק מאוכלוסיית עזה לצפון סיני - רעיון שעליו חזרההשרה גילה גמליאלרק לאחרונה. כעבור כמה שבועות פרסמו חברי הכנסת דני דנון ורם בן ברקמאמר משותף בחו"ל, באנגלית, שבו הוצעה אותה אפשרות בדיוק.

התבטאויות "מנותקות מהמציאות" הן שלב ידוע במה שמכונה "חלון אוברטון". התיאוריה מבהירה כיצד מעמדו של רעיון כלשהו עובר שינוי משמעותי - ממעמד בלתי מקובל לחלוטין, ממש מוקצה, דרך הפיכתו "רק" לקיצוני, אך כזה שדנים בו; לאחר מכן לסביר; ועד למעמד של רעיון לגיטימי, ואף למדיניות מעשית. האתגר הגדול הוא כיצד לפתוח את החלון, להרחיב אותו ולהכניס רעיון לטווח האפשרויות הלגיטימיות והסבירות.

לפני המלחמה הרעיון של העברת לפחות חלק מאוכלוסיית עזה לסיני היה בלתי רלוונטי בעליל. התנגדות מצרית נחרצת מגובה בהתנגדות בינלאומית מוחלטת, לצד התנגדות ישראל עצמה, הוציאה את האפשרות מחוץ לטווח הרעיונות. הטבח הברברי המזעזע, בשילוב ההכרה במעורבותם של "בלתי מעורבים" לכאורה, בתוספת ההכרה שחמאס הוא תוצר של האוכלוסייה, ולא כוח חיצוני שנכפה עליה - שינו את המצב מיסודו.

חלון האפשרויות נפתח. לא עוד "קיצונים הזויים" שמעלים רעיונות "מנותקים מהמציאות" לכאורה ללא היתכנות, ולא עוד ויכוח בין ימין לשמאל. הפעם, כאמור, הרעיון מופיע במסמך במשרד לענייני מודיעין, ובמאמר משותף של ח"כים ממחנות שונים בעיתון חשוב בחו"ל. מדברים על זה, החלון נפתח, והרעיון נכנס למסגרת הסביר.

חלון האפשרויות נפתח. לא עוד "קיצונים הזויים" שמעלים רעיונות "מנותקים מהמציאות" לכאורה ללא היתכנות, ולא עוד ויכוח בין ימין לשמאל. הפעם, כאמור, הרעיון מופיע במסמך במשרד לענייני מודיעין

"חלון אוברטון" לא נפתח רק אצלנו. היו כבר דיווחים על ניואנסים חדשים, דקים, אצל חלק מהדוברים המצרים בחודשים האחרונים. ההפגנה השבוע היא שלב נוסף בהרחבת החלון. כמה גורמים שהצטברו יחדיו מקדמים את האפשרות, שרק לפני המלחמה היתה לחלוטין מחוץ לטווח. ככלל, אזרחים עוזבים אזורי לחימה ונעים לארצות אחרות בכל מצב דומה בעולם, כולל מיליוני מוסלמים רק בעשור האחרון. רבים מאוכלוסיית עזה מקפידים לשמור על מעמדם כפליטים כבר 75 שנים, ומצרים עצמה משתמשת בהם כאמצעי נגד ישראל. לא ייתכן שמי שממילא רואה עצמו פליט יקדש דווקא את ביתו שמול בארי וכפר עזה, ויסרב לימת ברדוויל שבצפון סיני. רוב שטחה של רצועת עזה הפך למקום בלתי ראוי למגורים בטווח הנראה לעין; ולבסוף, בשל הלחימה התרכזו רוב התושבים בדרום הרצועה, קרוב מאוד לגבול עם מצרים. מה יותר הומניטרי ממעבר זמני לצפון סיני?

ציר פילדלפי, הגבול בין רצועת עזה למצרים, ממתין להרחבת "חלון אוברטון" בידי צה"ל. כשזה יקרה - הדבר יהדהד שנים בקרב אויבינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אשר כהן

פרופ' כהן הוא מומחה למדעי המדינה, ממובילי תנועת "נקראים לדגל"

כדאילהכיר