רווח והפסד: קללת השלום המדומה

18 שנים וחצי לאחר הסכם אוסלו הראשון, הידוע בכינויו "עזה ויריחו תחילה", נותר הסכסוך הנושא הכבד ביותר שישראל חייבת להתמודד איתו בעשורים הבאים. אכן, ההתגרענות האיראנית היא הסכנה המיידית שמעסיקה את ישראל, אך הסכנה הפלשתינית, בטווח הרחוק, היא הסכנה הקיומית האמיתית. כיום, כשילדי 1994 הגיעו לגיל 18, רצוי לבחון מה העניקו הסכמי השלום לישראל ומה הם גרעו.

ראשית, ישראל ויתרה על שטחי מורשת, קרי המקומות הקדושים וההיסטוריים ליהדות. יש לזכור כי שיבת ציון לאחר אלפיים שנות גלות וערגת היהודים לארצם לא התייחסו לתל אביב או לנתניה אלא לירושלים העתיקה, לחברון, לבית לחם. דווקא מקומות אלה מסרה ישראל על טס של זהב.

שנית, לראשונה ארגון טרור פלשתיני קיבל לגיטימציה בינלאומית. ערפאת, שכדי לנאום באו"ם היה צריך אישור מיוחד, ומייד בסיום נאומו הובהל לשדה התעופה בחזרה הביתה, החל להופיע באו"ם ובבירות העולם עם משמר כבוד.

שלישית, התמונה של דוד וגוליית התהפכה. לא עוד ישראל כדוד, אלא הפלשתינים. ישראל הצטיירה כגוליית העושק עם קטן, מרוד וחסר ישע. תמונת ה"דוד" שיוחדה בעבר לישראל וזכתה לאמפתיה בכל העולם, בייחוד בשעות סכנה, נעלמה. הפלשתינים קיבלו מאז את כל התמיכה העולמית, אף שהם חלק מהעולם הערבי הגדול, ועסקו בטרור.

ישראל הפכה בתודעת העולם לישות קולוניאליסטית. לא עוד עם למוד סבל שחזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, אלא עם כובש שגזל מהערבים את בתיהם. בצד הלגיטימציה קיבלו הפלשתינים שטח, ערוצי תקשורת ונשק.

הם ניצלו עובדה זו עד תום, התאמנו בטרור ואת ערוצי הרדיו והטלוויזיה ניצלו להסתה עוינת ולהגברת המאבק המזוין. הישות הפלשתינית שהובאה מתוניסיה היתה תחילתה של זכות השיבה. בדרך זו חזרו עשרות רבות של אלפים בצורה לגאלית. כל זה קרה ללא שום גבולות בין שתי הישויות.

* * *

מרגע שחתמה על הסכמי השלום זנחה ישראל את ההסברה. יוזמי השלום סברו כי כדי לפייס את הערבים חייבים להשלים עם ההשתוללות שלהם ללא תגובה.

לעומת זאת, כאשר הערבים, שאלפי תלונות היו בפיהם, תקפו את ישראל, הגורמים הרשמיים בישראל גימגמו, ולעיתים הצדיקו אותם. הפלשתינים, לעומת זאת, לא נתנו דבר בעבור מה שקיבלו ולא הפסיקו להתלונן.

הטענות האמורות החלו לחלחל לתוך המגזר היהודי, גם משום שישראל התברכה בארגונים שקראו לעצמם ארגוני זכויות אדם שלימדו את הפלשתינים פרק אחד או שניים בהפעלת לחצים על ישראל, ובעקיפין סייעו לטרור בהכפשת שם ישראל במוסדות בינלאומיים.

מכאן החלו להתגלגל התפרצות חברתית של סרבנות לשרת בשטחים, חרם על מוצרים ישראליים המיוצרים בשטחים, חרם אקדמי על ישראל, ובכלל הפיכתה של ישראל למדינה מצורעת.

הכותב הוא ראש המרכז למשפט ותקשורת, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. המאמר נכתב לקראת כנס אריאל למשפט ותקשורת, היום

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו