"מה משמעות הציונות בשבילך-" שאל חבר אמריקני לקראת ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל ויום העצמאות, "הרי כבר השגתם מדינה". לאחר מחשבה השבתי שהציונות היא חישול אופי, ומשימה זו רחוקה מאוד מהשלמה. הציונות ראתה את יהודי העיירה נחבאים בארון בפוגרום, עוסקים במסחר זעיר, מתקיימים מנדבות ונוהגים כמי שמבקש להוציא את המירב מאדוני הארץ. הציונות קבעה שלא זו בלבד שמציאות הגלות אינה נסבלת, אלא שערכי הגולה פסולים. היא ביקשה ליצור אומה ולחנכה לאופי אחר: יצרני, לוחם, ישר וישיר, מלא הוד והדר. אומה של אדוני הארץ, לא של אלה החפצים ליטול ממנה. אומה האוכפת חוק, ולא כזו המבקשת לעוקפו לצרכיה. העצמאות מחייבת לעיתים לאחוז בחרב. אך אומה הלוחמת בעת הצורך זקוקה ליותר מנשק ומגיוס - היא זקוקה בעיקר לרוח לחימה. ישראל ידעה לגייס את רוח הלחימה, וזו נשמרת גם היום במקומות מסוימים. אולם מלחמת לבנון השנייה היתה שעתה הקשה של רוח הלחימה, ומבול הצל"שים המביך בגין מבצעי חילוץ - לא ניצחונות - ממחיש זאת. מצד אחר, בתוך גבולותיו עם אציל נוהג בכל אדם בכבוד ובשוויון. עבד כי ימלוך גם יתעמר במיעוט, כמומחש במכתבי הרבנים והרבניות ובחוק ועדות הקבלה. עבד כי ימלוך גם יפריד בין עולי אתיופיה ובין מי שהורי סביו היו אשכנזים או ספרדים. תופעה אפלה היא האיראניזציה של היהדות, כמומחש בקווי המהדרין, בהדרה, בקמעות, במקובלים וביחס הבלתי נסבל לחיילות - המערער את אושיות צה"ל. הציונות קידשה את ערכי העבודה והיצירה, אך כיום מספרם של הישראלים הבוחרים בבחירה התרבותית של אי עבודה גדול כמעט מבכל אומה מערבית אחרת. לצד אי עבודה נרחבת במגזר החרדי ובמגזר הערבי מתקיים מגזר ציבורי גדול מדי ולא יעיל, שחלקים עצומים ממנו פשוט מיותרים. לדוגמה, במדינה שבה שבעה מיליון אזרחים אין הצדקה לקיום 250 רשויות מקומיות ושידור ציבורי שעלותו מיליארד שקלים בשנה. אך גם הליבה הישראלית - מעמד הביניים החילוני - לוקה ערכית. מחאת רוטשילד ודו"ח טרכטנברג מבטאים הלך מחשבה של "מגיע לי". מישהו צריך לשלם עלי. שה"מישהו" המיתולוגי יעבוד קשה, ייטול סיכונים וייצור ערך כלכלי כדי שכספי מיסיו יועברו כתשלומי העברה למוחים. רוטשילד וטרכטנברג דומים יותר להמשך תרבות כספי החלוקה מאשר לערכי היצירה של הציונות. ריבון המסתמך על עצמו מבין שאינו יכול לחיות ברווחה גדולה יותר מזו שהוא מייצר בעמל כפיו. קופת המדינה היא קופתנו, והיא מלאה בדיוק כפי שנמלאה בעצמנו. חינוך לאופי ריבוני היה מנתב את אנרגיות המחאה להגברת הפריון והתחרותיות. אבני היסוד של הציונות הן ארגון השומר, הכורמים של זיכרון, הנח"ל ושדות תל חי, דגניה וכנרת. אבני הראש הן הטכניון ומכון ויצמן, טייסות חיל האוויר, המבצעים החשאיים להעלאת יהודי אתיופיה, רפא"ל, צ'ק פוינט וטבע. הצדק שלה מובע בפסקי הדין בעניין קול העם, אליס מילר, קעדאן, בית הספר בעמנואל וזיכוי דמיאניוק. והתרבות הישראלית המקורית והייחודית - לא זו היונקת מגלות פולין או מרוקו - היא רחל, אלתרמן, חפר ומשה שמיר. ועלינו להקפיד גם על אתיקה אישית. התנהלות שניתנת לתיאור במונח התנ"כי "כאשר ילוק הכלב", כשם המבחן שבעזרתו סינן גדעון בן יואש את אנשיו. בניין אופי של כל אחד ואחד מאיתנו מתחיל בחינוך לגדעונות. הכותב הוא סא"ל (מיל') ואיש עסקים
