רעש האדמה שהורגש בישראל בערב שישי - בסביבות השעה 21:50 - הוא בעבורנו תזכורת למה שקורה מדי יום ברחבי העולם, לאורך מיליוני שנים. אלא שעלינו לזכור כל העת כי היערכות המדינה לרעידות אדמה חזקות לא קיימת למעשה, וכי ישראל לא מוכנה לרעש אדמה חזק שעלול להתרחש באזורנו. האזור שמדרום לקפריסין ידוע כ"אזור פעיל", שבו מתנגשים שני לוחות טקטוניים (הלוח של סיני מדרום והלוח של אנטוליה מצפון, ד"ל). באזור הדרום-מזרחי מתרחשת "תנועת החלקה" - קרי הצד הדרומי "זז" ימינה בהשוואה לצד הצפוני, ובשל כך נגרמת הרעידה. עוצמת הרעידה שאירעה בהחלט משמעותית, אף שאין נזק בגלל המרחק מחופי ישראל. בראייה ארוכת טווח, תת-הלוח של סיני מתקרב ללוח האנטולי בקצב של כשני ס"מ בשנה, מה שאומר שבעוד כ-8 מיליוני שנים כל האזור שלנו (הים התיכון וכל אזור הלבאנט) ייעלם, ונהיה חלק ממערכת הרים אחת גדולה באזור טורקיה. אלו הם שינויים גלובליים שאי אפשר למנוע אותם. ככלל, אנו נמצאים באזור מועד לפורענות טקטונית, משום שבאזורנו יש כמה אזורי התנגשות של לוחות טקטוניים; בישראל יש שאננות מה בנושא, בין השאר משום שלא אירעה כאן רעידת אדמה משמעותית מאז 1927 - כזו הכוללת, חלילה, נפגעים לצד הרס תשתיות רב - שהיתה במגניטודה 6.3. מצד אחד, אפשר לברך על כך שהמאה ה-20 היתה שקטה למדי, באופן יחסי; מצד אחר, בפועל, המודעות לרעידות אדמה בישראל לא קיימת דייה, ואל לנו להירדם בטיפול בסוגיה מהותית זו. למען הסר ספק: הדבר הוודאי הוא שתהיה רעידת אדמה - אלא שאיננו יודעים מתי ולא יודעים היכן במדויק. לכן אל לנו לעצום עיניים. יש לדעת כי הסיכון לאירוע כזה במחוזותינו קיים. הכותב הוא חבר האקדמיה הישראלית למדעים, חתן פרס ישראל למדעי כדור הארץ (2003)
המודעות בישראל רדומה
Load more...