בקרוב נחגוג את חג השבועות, חג מתן תורה, שבו קיבלנו, לפני אלפי שנים ולעיני כל העולם, את תורת ישראל, במעמד ההיסטורי של הר סיני. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו שמר העם היהודי על התורה ומצוותיה מכל משמר, גם בימים שבהם היה מדובר בסכנת מוות. דוגמאות לשמירת המצוות וללימוד התורה גם בימים שבהם טבחו הנאצים בבני עמנו קיימות לרוב. שאלות הלכתיות - למשל, האם מותר לאכול בשר טרף כדי להינצל ממוות ברעב? או האם לברך ברכת המזון לאחר שנאכל מאכל טרף? - נשלחו מדי יום ביומו לרבנים. התורה והמצוות היו ויהיו הבסיס של העם היהודי. הרב יוסף כהנמן, שכונה בפי כל "הרב מפוניבז''', על שם הישיבה המוכרת שהקים בבני ברק, הלך לאחר השואה לנדיבים בעולם ואסף שקל לשקל להקמת ישיבה גבוהה, דומה לאלו שהיו בליטא ובפולין לפני המלחמה, ושבה ילמדו צעירים את תורת ישראל ללא הפוגה. בעת מעמד הנחת אבן הפינה, שבו השתתפו אלפי בני אדם, דרש הרב בפני הנוכחים ואמר כי את מסירות הנפש שלו קיבל אך ורק בגלל מעשה עם זוג מגפיים ומעיל קרוע. הנוכחים חשבו שהרב התבלבל, אך הוא חזר על דבריו וסיפר מעשה שאירע בצעירותו ושהשפיע על כל חייו: באחד הימים שבהם התגורר בעיירה עם אמו ועם אחיו ירד שלג כבד. בשל העוני בביתו לא היו לו ולאחיו מגפיים או מעילים לצאת לבית הספר. בבית היה מעיל אחד וזוג מגפיים, וכל אחד מהם רצה אותם לעצמו. הרב כהנמן סיפר שהוא ואחיו החלו לריב על השלל. הגדול שבחבורה טען שהוא הולך להתחיל ללמוד משניות בבית הספר ולכן מגיע לו לקבל את המגפיים ואת המעיל, הבינוני טען שהוא מתחיל ללמוד את פרשת בראשית, והקטן, הרב כהנמן, היה אמור להתחיל ללמוד את האותיות. האמא ראתה את הקרב על המגפיים, ביקשה מכולם ללכת לישון והבטיחה שעד הבוקר יהיה בסדר. בשעה ארבע בבוקר העירה האם את הבן הגדול ובישרה לו כי בחרה בו. הילד הנרגש קם ממיטתו, נעל את המגפיים וצעד עם אמו בשלג הכבד. כאשר הגיעו ליעדם, הסירה האם את המגפיים ואת המעיל מילדה הגדול והבטיחה שתשוב לקחת אותו כשיסיים את לימודיו. היא שבה הביתה והעירה את הילד השני. "בחרתי בך", אמרה, ושוב יצאה למסלול של חצי שעה עם הילד. כשהגיעו, הסירה גם ממנו את המגפיים והמעיל, ושבה הביתה לקחת את הקטן, את הרב כהנמן. כך אספה אותם, זה אחר זה. לאחר השעות שבהן שהתה בשלג הכבד של עיירות אירופה, קרסה על מיטתה. הרב כהנמן סיפר כי אמו קראה להם ואמרה כי אף שחלתה היא לא מצטערת. "אני רק מבקשת שתמסרו גם אתם את נפשכם בשביל תורת ישראל, ובשביל החינוך של ילדיכם". * * * כל הורה שואף שילדיו יהיו טובים ומחונכים יותר, אך המעשה מעיד גם על מסירות הנפש של בני עמנו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלהם. גם בימינו, כשאנו בארץ ישראל, צריך כל אחד להתמודד עם קשיים. בחג מתן תורה, שבו התגבשנו כעם, עלינו לזכור את היסוד העוצמתי שיש בתוכנו.
