"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
צער בעלי חיים: לא לחקלאות

צער בעלי חיים: לא לחקלאות

אורנה בנאי
, עודכן

כדי להתרשם עד כמה טרוד משרד החקלאות (להלן "משרד החקלאים") ביישום חוק צער בעלי חיים שעליו הוא מופקד, די להיזכר כיצד הוא נאבק במשך שנים בכל כוחו כדי להמשיך את פיטום האווזים. אפילו לאחר שהכנסת ובג"ץ החליטו שעל הפיטום להיפסק, התעקש משרד החקלאים להמשיך להלעיט אווזים בצינור מתכת, מה שהוביל לניפוח כבדם פי עשרה מגודלו הנורמלי. כשכל תרגילי ההתחמקות וההשהיה כשלו, ניסה משרד החקלאים לשנות את חוק צער בעלי חיים כך שלא יחול על אווזים. למזלנו, הממשלה שמה קץ לפארסה הזאת והחליטה לאסור את הפיטום.

הסיפור הזה ממחיש את ניגוד העניינים שבו שרוי המשרד: מצד אחד מייצג את האינטרסים של התעשייה החקלאית, ומהצד האחר אחראי ליישום חוק צער בעלי חיים. כדי שהחוק ייאכף, יש להעביר את סמכויות האכיפה למשרד ממשלתי אחר, לא משנה לאיזה משרד. גם משרד התיירות או המשרד לענייני מודיעין מתאימים יותר למשימה. כיום מפוצלות סמכויות אכיפת החוק בין משרד החקלאים ובין המשרד להגנת הסביבה, שעושה כמיטב יכולתו במסגרת הסמכויות המעטות המצויות בידיו. מסיבה זו, ומסיבות נוספות, המשרד להגנת הסביבה הוא הגורם שמתבקש להעביר אליו את אכיפת החוק.

משרד החקלאות מעדיף שלא ייקחו ממנו את החוק, שהוא מתלונן שקשה לו מאוד לאכוף - קשה עד כדי כך שהוא לא הצליח במשך 18 שנה להתקין את התקנות הנדרשות ליישומו. משרד אחר עלול, חלילה, לגלות שאין זה קשה לאמץ את התקנות המקובלות במערב בנוגע לתעשיות חקלאיות שמתעללות בבעלי חיים ללא מעצורים. למשל לאמץ את האיסורים על הרעבה, על חיתוך זנבות ושיניים בלי הרדמה או על מתקני ריסון וכלובים שלא מאפשרים תזוזה. ועדות שהקים משרד החקלאות המליצו לאסור כמה מהשיטות האלה כבר לפני עשור, אבל המלצותיהן הוקפאו בלחץ של כמה תעשיינים.

אין ספק שבעלי המדגרות של תעשיית הביצים בישראל מעדיפים שהחוק יישאר בידי משרד החקלאים, שימשיך לעכב לנצח תקנות להפחתת סבל בהמתת אפרוחים, אף על פי שהכנסת אישרה אותן לפני עשר שנים. אבל אפילו את המינימום הזה לא עשה משרד החקלאים במשך 18 השנים שחלפו מאז נחקק החוק.

ועדת השרים לענייני חקיקה תדון היום בתיקון לחוק שיעביר את סמכויות אכיפתו של משרד החקלאים למשרד להגנת הסביבה. כולי תקווה שהוועדה תקבל החלטה אמיצה ונכונה ותאשר את החוק. בדיוק כפי שאין מצפים ממשרד התעשייה להיאבק במפעלים מזהמים, כך אין לצפות ממשרד החקלאים להיאבק בסבל שגורמות תעשיות חקלאיות לבעלי חיים. לשם כך הוקם המשרד להגנת הסביבה.

לסביבה אין יכולת למחות: נחל לא יכול לתבוע מפעל שמזרים אליו שפכים, והדורות הבאים אינם יכולים לערוך כעת הפגנה שתמנע את הפגיעה במשאבים החיוניים לקיומם בעתיד. באותה המידה בעלי חיים אינם יכולים למחות או להתקומם, אך מדינות מתקדמות רואות בהגנת הסביבה ובבעלי החיים חלק מחובותיה של חברה מתוקנת.

לתת למשרד החקלאות לאכוף את חוק צער בעלי חיים זה ממש כמו לתת לנקרופיל לשמור על חדר מתים, לפדופיל לדאוג לילדים או לפירומן להיות כבאי.

הכוח לשנות את המצב, ולראשונה לתת לחוק צער בעלי חיים שיניים - הוא בידי השרים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...