"חומצת מלח" - חומר מסוכן שפגיעתו קשה

גם מתוך הנחה שמדובר באירוע מקומי, הפיצוץ שאירע בצינור שמוביל חומצת מלח במתקן שאיבה של חברת מקורות בערבה צריך להיבדק ולהיחקר עד תום.

חומצת מלח היא חומצה כלורית חזקה ומאכלת שעלולה לגרום לשלל פגיעות - כוויות קשות, פגיעה בריאות, חנק ואף מוות, כמו במקרה המצער הזה.

בחשיפה סביבתית לחומרים מסוכנים מעין אלה הרבה תלוי במידת הריכוז של חומצת המלח. כעיקרון, מדובר בחומר שממיס סלעים (שכיח מאוד בתעשייה הכימית) ואשר עלול לגרום לפגיעה קשה בגוף האדם. אם החומצה מגיעה למגע עם העור היא עלולה לגרום לכוויות, ואם נושמים אותה - לנזק אפשרי לריאות.

עם זאת יש לזכור כי בניגוד לחומרים דוגמת כלור או אמוניה - חומר זה אינו מתפשט למרחקים באמצעות הרוח אלא באופן מקומי בלבד, ובמובן זה הוא "סביל" יותר ברמת ההתמודדות הכוללת, באופן יחסי.

חומצת המלח עוזרת לניקוי הקידוח המתבצע במקום, אלא שבמקרה הנוכחי נשפכה חלק מהחומצה על הקרקע באופן שנוצרו ריאקציות שהפכו לגזים מסוכנים והוליכו לתוצאה הקשה, שכללה אובדן חיים.

אשר לאופן הטיפול: כטיפול ראשוני, על מי שנחשף לחומצה באופן חיצוני (עור, עיניים) להתרחק, כמובן, מאזור הדליפה ולשטוף עצמו עם הרבה מים, מעין "מקלחת מים". מובן שמומלץ למי שמטפל בחומר מעין זה לעטות מראש כפפות ולהיות עם אמצעי "הגנה נשימתית".

למיטב ניסיוני, במרבית מערכות ההולכה בארץ בדרך כלל מקפידים על נוהלי האבטחה. בכל מקרה, מייד לאחר תום האירוע (בידוד ונטרול הבעיה) יש להפיק ממנו לקחים ולהבין את נסיבותיו.

אמנם איני זוכר אירוע כגון זה מהשנים האחרונות, אולם הואיל וסטטיסטית יש בישראל אירוע חומרים מסוכנים בכל יום - המטופל כהלכה - אין להשאיר שאלות וספקות מיותרים ויש לחקור את המקרה עד תום.

הכותב כיהן כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה