תקיפה מינית: להילחם ולטפל

בשנת 2006 התקבלה החלטת ממשלה שהציבה את המאבק בסחר בבני אדם כיעד לאומי. הסיבה: לחץ של הממשל האמריקני, שתבע לקדם את המאבק בתופעת הסחר.

מאז עברו שש שנים, ובחודש שעבר דורגה ישראל במקום הראשון בדו"ח מחלקת המדינה של ארה"ב, המדרג את מדינות העולם לפי רמת המאבק שלהן בסחר. בדו"ח צוינו המאמצים הרבים שהשקיעה ישראל בשנים האחרונות בתחום, בין השאר במסגרת עבודת רשויות אכיפת החוק בכלל, ובהקמת יחידת תיאום בסחר בבני אדם במשרד המשפטים בפרט. היחידה תרמה לירידה בשכיחות תופעת הסחר בנשים למטרות זנות; כמו כן, ישראל מעניקה זכויות שונות לקורבנות הסחר - מקלטים ייעודיים, סיוע משפטי חינם ואשרות עבודה מיוחדות.

המאמצים השתלמו. מבחינת תופעת הסחר בנשים למטרות זנות, ההשקעה הממשלתית הובילה לירידה משמעותית בהיקף התופעה. אם בתקופת השיא העריכה המשטרה את מספר הקורבנות ב-3,000 לשנה, הרי בשנים 2010-2009 לא זוהו קורבנות כלל, ובשנה האחרונה דווח על מקרים בודדים בלבד.

המסקנה הבלתי נמנעת מנתון זה היא אחת: באמצעות שילוב זרועות של כל המערכות (הארגונים ורשויות מדינה כאחד) והקצאת משאבים המושתתת על תעדוף נכון, אפשר להילחם ולמגר תופעות פסולות בעלות השלכות חברתיות נרחבות.

מסקנה זו מחייבת אותנו לשאול היכן היינו נמצאים היום לו היתה המדינה מכירה גם בתופעות אחרות, דוגמת האלימות המינית, כיעד לאומי הזוכה לתקצוב וליחס ראויים.

היום יוגש בכנסת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית. תקיפה מינית, יש לזכור, היא תופעה נפוצה בכל שכבות החברה, והשלכותיה כמעט הרסניות. נתוני מרכזי הסיוע שנחשפים היום מגלים כי בשנה האחרונה דיווחו כ-40 אלף נשים וגברים על פגיעות מיניות שעברו, 63 אחוזים מהם מתארים פגיעות שהתרחשו בילדים ובמתבגרים. הנתונים האלה מלמדים כי מדובר בציבור רחב הזקוק לטיפול ולשיקום נפשי כדי לחזור לתפקוד פעיל בחברה. היעדר התייחסות טיפולית מספקת עלול להחריף את מצבם, והם יהפכו לנטל כבד על החברה כולה.

מתוך ניסיון ארוך שנים של טיפול בנשים ובגברים שנפגעו מתקיפה מינית, אנו יודעות לומר היום כי כל קורבן של טראומה מינית, נפגע בנפשו. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות ובסימפטומים מגוונים מאוד. לעיתים אין ביטוי מיידי לפגיעה, והתופעות מתעוררות רק לאחר פרק זמן קצר או ממושך, עד שנים ארוכות לאחר המקרה. בין הנזקים השונים אפשר לציין גם הפסד כספי בגין ימי עבודה אבודים של הנפגעת, ופעמים רבות אף של המשפחה כולה (בין השאר בשל המעורבות בהליכים פליליים); עלות טיפול נפשי; טיפול רפואי; וקשיי הסתגלות הנובעים מקיומה של טראומה נפשית.

אף על פי שכבר בשנת 2009 המליצה ועדה בין-משרדית להעניק לנפגעים ולנפגעות זכות לפיצוי כספי, לשיקום ולסיוע משפטי, הרי המסקנות טרם יושמו ואין עדיין חוק המסדיר את זכאותם. בינתיים, מגיעים למרכזי הסיוע אלפי נפגעות ונפגעים מדי שנה אשר סובלים מנזק מתמשך.

הגיעה העת שמדינת ישראל תכיר בתופעת האלימות המינית כבעיה לאומית ותקבע כי כאשר איש ואישה פונים ומבקשים טיפול משום שנפגעו מתקיפה מינית, בין שהדבר קרה אתמול ובין שקרה בילדותם לפני 20 שנים, חובה על המדינה לספק טיפול ולהעניק להם את הכלים הנדרשים כדי לאפשר להם לשקם את חייהם.

לאור ההישגים במלחמה בסחר בנשים אין ספק כי הדבר אפשרי: הקצאת משאבים ושילוב זרועות של הרשויות והארגונים יביאו למיגור תופעת האלימות המינית על השלכותיה המאיימות על כולנו. צעד כזה יהפוך את מדינת ישראל למדינה דמוקרטית, מתוקנת וניתנת להצדקה.

הכותבת היא היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית