רכבי שרד: אל תשמיצו!

כעת, משנמוג עשן האש והגופרית ששפכו צדקנים ובעלי חשיבה חנוונית על שרי הממשלה בעניין מכוניות השרד החדשות, אפשר לצקת מעט עובדות לתוך הדיון, ולו רק כדי לראות כמה רדודה, בעייתית ולא מיטיבה עם הדמוקרטיה היתה הביקורת הראוותנית של המבקרים.

עובדה ראשונה - שועי ומנהיגי עולם נוסעים ברכבי שרד ההולמים את מעמדם. בספרד, בדנמרק ובהולנד נוסעים ברולס רויס, בבנטלי ובמייבאך. באנגליה נוסעים ביגואר, ובשבדיה ראש הממשלה נוהג דווקא במרצדס. וכמעט שכחנו: רמטכ"ל צה"ל נוהג בב.מ.וו. שרי פינלנד רוכבים על אופניים למשרדם-! זה אייטם משעשע לצהובונים ולא לדיון רציני על סימבוליקה ציבורית, פונקציונליות ותפוקות מירביות של נבחרי ציבור.

עובדה שנייה - ההחלטה על רכישת מכוניות השרד לא נפלה במרתפים אפופי עשן של לשכות השרים, אלא התקבלה במשרדי מינהל הרכב הממשלתי על ידי מומחי רכב, שמהות תפקידם היא לבחור רכב פונקציונלי, פרקטי, נוח, פחות מזהם, קל לתחזוקה ונוח לגמוא עשרות אלפי ק"מ לשנה. משמע, לא השרים חטאו בחטא הנהנתנות אלא המומחים "חטאו" במחשבות על טובת מדינת ישראל ומנהיגיה.

לאחר שהעובדות דיברו בעד עצמן נותר לבחון את הביקורת במישור השכל הישר ובכלים ובתובנות של הסוציולוגיה הפוליטית. "צורם ומנקר", אומרים המבקרים. טרמינולוגיה זו לקוחה מהתחום האמוציונלי ולא מתחום ההיגיון והתועלת. הגישה האמוציונלית בעניין זה מדאיגה. איני רוצה לחשוב על שרים שעומדים להחליט על יציאה למלחמה בעודם עומדים בתור בתחנת האוטובוס באור עקיבא ונוסעים שעתיים בעמידה כדי להגיע לישיבת הממשלה בירושלים. גם איני רוצה שהנבחרים יקבלו החלטות מאקרו-כלכליות בעודם רוכבים על אופניים ואוכלים סנדוויצ'ים שהביאו מהבית. זוהי סגפנות לא רציונלית.

אלא שהראוותנות הביקורתית היא מיותרת, שלא לומר מסוכנת, מסיבה אחרת. הביקורת, וכניעת השרים בעקבותיה, הן סימפטום לטרנד הלוהט של ה"עליהום" הבלתי מרוסן על נבחרי הציבור שלנו. לצערי, אף שנבחרו בבחירות דמוקרטיות כשרות ותקינות על ידי מיליוני בוחרים, הם כבר אינם מקבלי ההחלטות, אלא פוליטיקאים שהפכו לכלי שרת בידיה של חונטה ביורוקרטית. חונטה זו הכריזה "ג'יהאד" על השחיתות, עניין חשוב כשלעצמו, אולם בדרך שינתה סדרי דמוקרטיה תקינים. בישראל שלנו הנבחרים כבר אינם נהנים מחזקת החפות, אפילו לא לרגע. הם "מושחתים" מרגע תחילת כהונתם. ועוד הערה - השרים ויתרו על הב.מ.וו מרצונם החופשי, אבל אם לא היו עושים כך היו כנראה נאנסים לוותר. מישהו עוד היה מגיש בג"ץ בנושא, ואפשר להניח שהשופטים בירושלים לא היו משליכים את העותר מכל המדרגות. למזלנו, הדמוקרטיה הישראלית ניצלה מהמבחן הזה.

הכותב הוא סוציולוג פוליטי