"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רכבי שרד: אל תשמיצו!

,עודכן

כעת, משנמוג עשן האש והגופרית ששפכו צדקנים ובעלי חשיבה חנוונית על שרי הממשלה בעניין מכוניות השרד החדשות, אפשר לצקת מעט עובדות לתוך הדיון, ולו רק כדי לראות כמה רדודה, בעייתית ולא מיטיבה עם הדמוקרטיה היתה הביקורת הראוותנית של המבקרים.

עובדה ראשונה - שועי ומנהיגי עולם נוסעים ברכבי שרד ההולמים את מעמדם. בספרד, בדנמרק ובהולנד נוסעים ברולס רויס, בבנטלי ובמייבאך. באנגליה נוסעים ביגואר, ובשבדיה ראש הממשלה נוהג דווקא במרצדס. וכמעט שכחנו: רמטכ"ל צה"ל נוהג בב.מ.וו. שרי פינלנד רוכבים על אופניים למשרדם-! זה אייטם משעשע לצהובונים ולא לדיון רציני על סימבוליקה ציבורית, פונקציונליות ותפוקות מירביות של נבחרי ציבור.

עובדה שנייה - ההחלטה על רכישת מכוניות השרד לא נפלה במרתפים אפופי עשן של לשכות השרים, אלא התקבלה במשרדי מינהל הרכב הממשלתי על ידי מומחי רכב, שמהות תפקידם היא לבחור רכב פונקציונלי, פרקטי, נוח, פחות מזהם, קל לתחזוקה ונוח לגמוא עשרות אלפי ק"מ לשנה. משמע, לא השרים חטאו בחטא הנהנתנות אלא המומחים "חטאו" במחשבות על טובת מדינת ישראל ומנהיגיה.

לאחר שהעובדות דיברו בעד עצמן נותר לבחון את הביקורת במישור השכל הישר ובכלים ובתובנות של הסוציולוגיה הפוליטית. "צורם ומנקר", אומרים המבקרים. טרמינולוגיה זו לקוחה מהתחום האמוציונלי ולא מתחום ההיגיון והתועלת. הגישה האמוציונלית בעניין זה מדאיגה. איני רוצה לחשוב על שרים שעומדים להחליט על יציאה למלחמה בעודם עומדים בתור בתחנת האוטובוס באור עקיבא ונוסעים שעתיים בעמידה כדי להגיע לישיבת הממשלה בירושלים. גם איני רוצה שהנבחרים יקבלו החלטות מאקרו-כלכליות בעודם רוכבים על אופניים ואוכלים סנדוויצ'ים שהביאו מהבית. זוהי סגפנות לא רציונלית.

אלא שהראוותנות הביקורתית היא מיותרת, שלא לומר מסוכנת, מסיבה אחרת. הביקורת, וכניעת השרים בעקבותיה, הן סימפטום לטרנד הלוהט של ה"עליהום" הבלתי מרוסן על נבחרי הציבור שלנו. לצערי, אף שנבחרו בבחירות דמוקרטיות כשרות ותקינות על ידי מיליוני בוחרים, הם כבר אינם מקבלי ההחלטות, אלא פוליטיקאים שהפכו לכלי שרת בידיה של חונטה ביורוקרטית. חונטה זו הכריזה "ג'יהאד" על השחיתות, עניין חשוב כשלעצמו, אולם בדרך שינתה סדרי דמוקרטיה תקינים. בישראל שלנו הנבחרים כבר אינם נהנים מחזקת החפות, אפילו לא לרגע. הם "מושחתים" מרגע תחילת כהונתם. ועוד הערה - השרים ויתרו על הב.מ.וו מרצונם החופשי, אבל אם לא היו עושים כך היו כנראה נאנסים לוותר. מישהו עוד היה מגיש בג"ץ בנושא, ואפשר להניח שהשופטים בירושלים לא היו משליכים את העותר מכל המדרגות. למזלנו, הדמוקרטיה הישראלית ניצלה מהמבחן הזה.

הכותב הוא סוציולוג פוליטי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר