האיש שניסה למנוע את המלחמה

ב-31 ביולי 1914 בערב, בדיוק לפני 98 שנים, נשמעו כמה יריות אקדח בבית קפה ברחוב מונמרטר בפאריס. היורה, פעיל ימין קיצוני צרפתי שתואר לאחר המעשה כ"אדם מעורער בנפשו שהו-ס-ת על ידי העיתונות הלאומנית", רצח את האיש שניסה למנוע את "המלחמה הגדולה".

המלחמה הזאת מוכרת לנו בשם המצמרר "מלחמת העולם הראשונה" - זו שבלעדיה לא היתה פורצת השנייה, שהתחוללה שלושים שנים מאוחר יותר וגבתה עשרות מיליוני קורבנות, ובהם גם שישה מיליון בני אדם שנרצחו רק משום שנולדו יהודים.

האיש שראה את האסון המתקרב וביקש למנוע אותו היה ז'אן ז'ור-ס. הוא היה מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הצרפתית, סוציאליסט מוסרי, היסטוריון, פילוסוף והומניסט אמיתי, מדינאי לא-דוגמטי, שלא היסס לשנות את דעתו כאשר השתכנע שטעה. למשל בפרשת דרייפוס, לאחר שסבר תחילה שזהו "עניין פנימי" של הצבא ושל הבורגנות, הבין ז'ורס עד מהרה שיש מצבים שבהם קולו של המצפון האנושי חייב לגבור על כל שיקול מעמדי-פוליטי.

לאחר פרסום ה"אני מאשים" של אמיל זול-ה, התגייס ז'ורס למאבק הלאומי למען טיהורו של הסרן היהודי המושפל ונגד הלאומנות השוביניסטית, הדתית והגזענית.

ז'ורס האמין שפטריוטיות אמיתית לא רק שאינה עומדת בסתירה לראיית עולם אוניברסלית, אלא שהיא חלק בלתי נפרד מהשקפת עולמו הלאומית.

הוא לא פסל בשום אופן היחלצות להגנה על המולדת - אבל רק כאפשרות אחרונה שבאחרונות. הוא פעל ללא לאות למען יצירתה של אחדות בין הסיעות והפלגים ששיתקו את "מחנה השמאל" והציע - נגד דעתם של המרקסיסטים ושל הלאומנים גם יחד - לכונן צבא עממי שיתבסס על שירות מילואים עממי במקום הצבא המקצועני-מיליטריסטי הקיים. כדי למנוע את המלחמה שענניה כבר השחירו את האופק, הוא היה מוכן להכניס את המפלגה הסוציאליסטית לקואליציה עם מפלגות המרכז הבורגני.

בנאום שנשא שישה ימים לפני הירצחו, הטיל ז'ורס על ממשלתו שלו ועל ממשלת גרמניה את האחריות למצב שנוצר ודרש מממשלתו לעשות מאמץ עליון כדי למנוע את האסון העומד להתרחש. הוא האמין שביטחונה של צרפת לא נגזר רק מכוחה הצבאי אלא גם ממידת תבונתה המדינית, כי שלום עושים עם אויבים.

בימים אלה, כאשר לא ברור כלל מה חם יותר - הקיץ המזרח-תיכוני או רוחות המלחמה המנשבות באזורנו; והשיח הישראלי בכל הדרגים מתלהט - שלא לומר מתלהם - בשאלה האיראנית ובדרכים שבהן צריך ואפשר למנוע ממדינה זו יכולת גרעינית צבאית, ז'אן ז'ורס יכול להיות מקור השראה לפוליטיקאים שלנו, משמאל ומימין, ושווה גם לזכור שכבר היו דברים מעולם.

כמאמר החכם באדם: "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש". אתה יכול לדעת איך תיפתח המלחמה, אבל לאן תתגלגל ואיך ומתי תסתיים ובאיזה מחיר - איש אינו יכול לצפות. אפילו לא - עם כל הכבוד - אהוד ברק או בנימין נתניהו.