אחת הטרגדיות הגדולות של מקצוע הניקיון היא העובדה שהתועלת הכוללת שהוא מפיק להנאתו, לרווחתו ולבריאותו של מקבל השירות היא גדולה וברורה כל כך, ועם זאת התמורה והשכר המתקבלים בעבור תועלת זאת הם תמיד מינימליים, ברצפת שכר המינימום.
נניח לרגע שנערוך דירוג של חשיבות העיסוק בתוך ארגון מסוים על פי השפעתו על כלל העובדים; האם לעבודות הניקיון, המייצרות ערך של רווחה ושל סביבת עבודה ראויה לעובד, לא יהיה מקום של כבוד גבוה בצמרת? חישבו לרגע על המשרדים שבהם אתם עובדים יום יום ועל החשיבות המצטברת של ניקיון ושל היגיינה בחדרי השירותים, במטבחים ובחדרי הישיבות. האם אירוע היעדרות של פונקציה אחרת בארגון יהיה שקול לעוצמה ולהשפעה של היעדרות המנקה במשרד? נראה שלא.
החשיבות ברורה לכל. מדוע, אם כך, מתקיים כשל השוק הזה במונחים כלכליים של היצע וביקוש ובמונחים של עלות מול תועלת? התשובה מונחת היטב בהתנהלות המכוונת של משרדי הממשלה לדורותיהם, ובראשם משרד האוצר, אשר דאגו במשך עשרות בשנים להבטיח לעצמם ברשעות ובאטימות, בשם "טוהר כספי הציבור", רכישת שירותי ניקיון בתעריפים נמוכים ביותר ומגוחכים. משרדי הממשלה הנציחו את מקצוע הניקיון בתחתית סולם העיסוקים, כך שימשיך לשמש אכסניה תעסוקתית מגדרית לקבוצות האוכלוסייה המוחלשות ומעוטות היכולת: נשים חד-הוריות, מיעוטים, עולים חדשים, גמלאים ומהגרים המקבלים שכר זעום, המגדיל מדי חודש בחודשו את פערי העושר והרווחה בחברה הישראלית ומייצר עוולות חברתיות וכלכליות כלפי כל העוסקים בתחום - עובדים וחברות ניקיון כאחד.
בימים אלה עוסקת הממשלה בהגדרת תקנות ערך שעה מינימלי לעובדי הניקיון, ובכוונתה להביאן לאישור ועדת העבודה והרווחה. פקידי הממשלה מבקשים לקבע ולקבוע כי השכר הראוי והמומלץ לעובד הניקיון הישראלי במסגרת חוק הגברת האכיפה יהיה 22.04 שקלים לשעה של קרצוף חדרי שירותים במגדלי המשרדים המפוארים או ניקוי מטבחי העובדים שלא טורחים לפנות את השאריות. וכל זאת בעטיפה של פטרנליזם וטיעונים משפטיים חסרי כל תוקף חוקתי-כלכלי ותוך כדי המלצה על הסדר כובל.
הנה שוב אנו עדים לאטימות, לחוסר רגישות חברתית ולחוסר הבנה בסיסית של הענף. ארגון הגג של חברות הניקיון כבר התריע בפני הממשלה על גודל העוולה ועל הבכייה לדורות אם אכן ייבחר הנתיב הבלתי צודק, הבלתי הוגן וגם הבלתי חוקתי. הארגון קורא לציבור הרחב, לארגונים החברתיים ולמעצבי החוק להצטרף ולהתנגד בתוקף לתקנות שרירותיות ובלתי סבירות אלו ולהשאיר את ערך השכר הראוי ליחידת המיקוח הראויה בידי עובד הניקיון ועל פי כוחות השוק. רק כך יצליחו עשרות אלפי משפחות של האוכלוסייה החלשה להרים את הראש ולקבל תמורה הולמת על עבודה קשה.
ולבסוף, חומר למחשבה לאלו המאמינים במקסם השווא של "העסקה ישירה": השארת מקצוע הניקיון בידי "המעסיקים הישירים" תביא להכחדתו, ובהיעדר מקצוע וידע יימשכו הקיפוח, הניצול והזלזול ושכר עובדי הניקיון יוצמד לרצפת המפעל, תרתי משמע.
הכותב הוא יו"ר ארגון הגג של חברות הניקיון בישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו