המשבר הכלכלי

המשבר הכלכלי הוציא מהארון כמה אמיתות על יחסם האמיתי של "בכירים במשק" לכסף ולבני אדם. "אני לא מבין מה הקשר בין השכר של מחלקת התה לשכר של סמנכ"ל השיווק", הגיב מנהל בכיר על ההצעה של ח"כ שלי יחימוביץ' להגביל את שכר הבכירים בחברות ל-פי 50 מהשכר הנמוך ביותר המשולם בחברה.

אם גם אתם לא מבינים מה הקשר, כדאי שתפסיקו לקרוא כאן: כנראה לא תבינו על מה אני מדבר. כי זה כל הסיפור: זו לא סתם בעיה של קפיטליזם חזירי או של תאוות בצע; האיש באמת לא מבין. מבחינתו, האנשים ההם שמרוויחים שכר מינימום (במקרה הטוב) בכלל לא שייכים לעולם שלו.

ד"ר יורם גבאי, שהיה הממונה על הכנסות המדינה, הסביר בראיון בטלוויזיה שרעיון הגבלת השכר לבכירים אינו מעשי: אם המנכ"ל יקבל פחות, בעלי החברה רק יקבלו יותר. בכך, מבחינתו, סתם את הגולל על רעיון מטופש. בעולם של גבאי איש לא מעלה על דעתו שאת השכר שיירד מהמנכ"ל יעבירו לעובדים בדרגים הנמוכים יותר: כך יצטמצם אי השוויון ועלות השכר בחברה תישאר כשהיתה. זה ודאי לא רעיון קל לביצוע, אבל לא זה העניין: זו בכלל לא אפשרות בעולם של גבאי ודומיו.

הנה עוד דוגמה למחשבה "שלהם": שמעתי לא מזמן בעל עסק קטן מתגאה בהיותו מעסיק נאור. "אבל אתה לא משלם לעובדים את כל הזכויות לפי החוק – לא שעות נוספות, לא תוספת עבודה בשבת", נשאל, אך הוא בשלו: "עובדה שהם מתמידים לעבוד אצלי כבר כמה שנים, סימן שהם מרוצים". ברור לכל מי ששומע אותו שהוא לא מבין מה הקשר.

בעבר יצא לי לעבוד במקום עבודה שנקלע לקשיים. במשך כמה שבועות נעשו פיטורים נרחבים והעובדים נדרשו לוותר על כ-10 אחוזים משכרם. באותם שבועות קנה בעל העסק מכונית מהמפוארות שנראו בישראל והמנכ"ל קיבל מכונית חדשה – דגם יוקרתי שהוזמן במיוחד מחו"ל. ברור שגם הם לא הבינו מה הקשר.

והם לא לבד. אחרת איך אפשר להבין את עזות המצח של מנכ"לי הבנקים ובתי ההשקעות שקרסו בארה"ב, שלא חשבו לוותר על משהו ממאות המיליונים שקיבלו כשכר וכבונוסים-

יש רק דרך אחת להסביר את האטימות הזאת: עמוק בלב, אותם בעלי עסקים ומנהלי בנקים אינם רואים באזרחים הקטנים, ה"לוזרים", בני אדם כמותם. כמו כובשים קולוניאליים שראו בילידים יצורים "אחרים"; כמו אנשי צבא שצריכים להפוך את האויב ל"לא אנושי" כדי שיוכלו לטבוח בו ללא רחם; ואפילו – גם אם ההשוואה מקוממת אני מרגיש מחויב להביא אותה לנוכח המתרחש – כמו משטרים אפלים שעבורם יש בני אדם ששווים פחות.

ההשוואה האחרונה ודאי מוגזמת, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון: הם חושבים אחרת. מבחינתם, עניים/עובדים זוטרים/שחורים/עובדים זרים/יהודים/ערבים – הם לא אנחנו. הם משהו אחר.