סוף סוף מציגים תרבות ניהול אמיתית. מנהלים מגיבים בזמן אמת. דמויות מפתח מקבלות החלטות אמיצות. מישהו ממש מקבל אחריות. אבל בתקשורת בוחרים להציג את כל המהלך כאקט נלוז ונכלולי, והכל בגלל שזה במקרה תואם להתנהגות הדוחה של חלק מהאוהדים.
נוהגים לטעון שהקהל במכבי מכתיב את מדיניות המועדון אבל דווקא ביום כזה, כשהקהל - "אורי משיח" נקרא לו לצורך העניין - מתייצב נגד המהלך ומכנה אותו "כיפה אדומה", אתה קם בבוקר ומגלה שזה בדיוק קו הפרשנות שנוקטים מרבית העיתונים.
מישהו הרי היה חייב לקבל החלטה. לרן בן שמעון לא היו הכלים לצאת מהמצב שאליו נקלעה הקבוצה שהוא בנה. הקהל, בצדק, איבד את הסבלנות. למשחק על חייו המקצועיים, בפיגור של גול בבית, זרק רב"ש שלושה שחקנים שלא נגעו בכדור כבר שנה. בקיצור, איבוד שליטה טוטאלי.
מנגד, כל מאמן אחר שהיה מגיע היה בבחינת בזבוז זמן. הכל הוביל לנמני ונמני קיבל אחריות. he stepped up, כמו שנהוג לומר בלעז - כמו שעשה לאורך כל הקריירה הארוכה והמפוארת שלו שאותה סיים במרחק שערים בודדים מתואר מלך השערים בכל הזמנים (ועוד מעמדת הקשר), ובה הופיע פעם אחר פעם במאני טיים, 18 עונות, ארבע אליפויות וגביעים - בשביל אותה קבוצה, לשמחת אותם אוהדים. ועדיין היו כאלה שחזו שייבחר דווקא בצעד הפחדני.
משום מה, התקשורת תמיד מפספסת את הפער בין שיעור קומתו לאהדה שלה הוא זוכה. נראה כי באמת ובתמים הם מאמינים שאת הונו עשה בבר-מצוות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו