נדרשו שבועות ארוכים של הפצרות ותחנונים עד שבאוצר החליטו שהגיע הזמן לעשות משהו. עד עתה, שוק ההון הישראלי נותר כמעט האחרון בעולם שהממשלה לא התערבה בו באופן כלשהו. פרט לשתי הפחתות ריבית, אחת מהן לא מן המניין, נותרנו "אי של יציבות". אם לא בפועל, כך לפחות בעיני מקבלי ההחלטות בירושלים.
אבל אתמול החליטו באוצר לעשות מעשה. או בעצם סוג של מעשה - ללכת עם, להרגיש בלי. את ההוראה שהוציא ידין ענתבי, התעקשו באוצר לא לכנות התערבות, לפחות לא ישירה. אחרי הכל, ובניגוד כמעט לכל הממשלות בעולם המערבי, הפעולה לא תעלה כסף למשלם המיסים וגם לא לגופים המוסדיים, שמנהלים לנו את הכסף. היא לא תעלה גם למנפיקי האג"ח הקונצרניות.
ההנחיה של האוצר ששימחה אתמול את כולם עשויה להתברר כהברקה, אך צריך לזכור כי ההברקה הזאת דומה יותר לזריקת טשטוש לפצוע קשה כדי שלא יחוש בכאב. אם ישרוד, יגיד תודה על הזריקה וימשיך הלאה בחייו, ואם ימות, זה כבר לא ישנה לו הרבה.
מה שיקרה עכשיו הוא שלא נהיה מודעים למה שקורה במציאות עם חלק מהאג"ח שבקופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוח המנהלים שלנו. גורלן יתברר לנו רק בעוד כמה שנים - או שנקבל בחזרה את הכסף עם ריבית או שנגלה שהחברה פשטה את הרגל וכל החוב נעלם. מה שטוב הוא שבאמצע נוכל ליהנות מחוסר ידיעה מרגיע, וזו בעצם מהות הפעולה של האוצר אתמול. השאלה הגדולה היא אם במצבו הבריאותי הנוכחי של שוק ההון הישראלי, לא עדיף לסבול קצת מכאבים אך להיות ער למה שקורה כדי לקבל החלטות נכונות יותר לגבי העתיד-
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו