תקוות גדולות

עשרות מיליוני מצביעים אמריקנים חוללו השבוע רעידת אדמה, 10 בסולם ריכטר הפוליטי, שאת גלי ההדף שלה נחוש כולנו עוד שנים ארוכות. הסקרים אמנם חזו בדייקנות את התוצאה הסופית - אך זו נותרה בלתי נתפסת, גם אחרי סגירת הקלפיות וספירת הקולות.

הבחירה בברק אובאמה היתה, עד לפני כמה חודשים, בלתי סבירה בעליל, לפני שנה-שנתיים נחשבה להימור פראי ולפני כן, מאז ומעולם - היתה כפנטזיה חסרת שחר. גם אם ארה"ב תשרוד עוד אלף שנה, בפרפראזה על ווינסטון צ'רצ'יל, ייתכן שבחירות 2008 תיזכרנה כשעתה היפה של הדמוקרטיה האמריקנית.

זה לא רק מהפך - זו מהפכה; לא רק החלפת שלטון - אלא שינוי קונספציה; לא ממשל חדש בלבד - אלא שעה נדירה של חדשנות ופריצת-דרך, מעבר חד משמרנות אדוקה לליברליזם דרסטי, שריקת סיום החלטית לתקופתו של ג'ורג' בוש - ויריית זינוק מהדהדת לעידן של ברק אובאמה.

בתום ספירת הקולות, אחרי נאום הניצחון היחיד בדורו של הנשיא הנבחר אובאמה ודברי הוויתור המרטיטים של המפסיד בכבוד מקיין - אמריקה מוצאת את עצמה עם נשיא שחום עור, עם גברת ראשונה אפריקנית-אמריקנית ועם שתי ילדות קטנות ושחורות שבקרוב, לראשונה מאז ימי כהונתו של ג'ון קנדי, תשחקנה מחבואים עם כלבן החדש מתחת לשולחן העץ העתיק בחדר הסגלגל של הבית הלבן. אמריקה תסתכל בראי ותצטרך לצבוט עצמה כדי לוודא שאין זה חלום - מתוק או בלהות, תלוי בעיני המתבונן.

"הפתק בקלפי חזק יותר מקליע הרובה", אמר הנשיא אברהם לינקולן, ורק עכשיו, אחרי 150 שנה, נקלט המסר המהפכני הזה אצל צאצאי העבדים שאותם שיחרר. רבים ממיליוני השחורים אימצו את "התעוזה של התקווה", כמאמר ספרו השני של אובאמה, מימשו לראשונה בחייהם את זכותם להצביע, עמדו בנחישות בתורים ארוכים ומייגעים בדרך לקלפיות - ובסוף זכו בכל הקופה. אמריקה האפאתית גילתה את הפוליטיקה ושינתה אזימוט בעת ובעונה אחת.

לא רק בשיקגו ובהארלם, במקומות רבים ברחבי העולם רוקדים עכשיו ברחובות לרגל סילוקו של שנוא הנפש בוש, אף שבמדינות עריצות וחשוכות משתדלים להסיט את תשומת הלב מהלקח החתרני הנלווה על כוחו של עם לסלק מן הדרך, ללא מורא, שלטון שאיננו חפץ ביקרו.

בחירתו של אובאמה מלהיבה את רוב אוהדי ארה"ב בעולם ומבלבלת את היוצרות אצל שונאיה, ולכן היא עשויה ליצור תגובות שרשרת שיעצבו מחדש את המציאות הבינלאומית כולה. אמריקה שבחרה בנשיא שחור - ועוד אחד ששמו האמצעי חוסיין - היא אמריקה שונה לגמרי מזו שרוב העולם אהב לשנוא בשמונה השנים האחרונות.

ביחד עם הרוב המחוזק של הדמוקרטים בקונגרס, בחירתו של אובאמה יוצרת ציפיות דרמטיות ומשאלות מרקיעות שחקים. אולם יש לזכור שדרכן של תקוות גדולות להפוך במהרה לאכזבות קשות, והקרדיט שניתן לאובאמה על הישגו המדהים - ביחד עם קסמה של המנטרה "כן אנו יכולים" - עלולים לפוג במהרה.

במהלך שלושת חודשי המעבר הקרובים יצטרך אובאמה להקים צוות מיומן, רב-מפלגתי, שיתחיל להתמודד עם המשימות הקשות - אולי הבלתי אפשריות - שהוטלו לפתחו.

עם השבעתו כנשיא, ודאי ימצא עצמו מאמץ את התובנה שגיבש קנדי לאחר שנבחר לאותו התפקיד לפני כמעט 60 שנה; "ההפתעה הגדולה ביותר שציפתה לי עם כניסתי לבית הלבן", אמר קנדי, "היתה שהמצב האמיתי חמור בדיוק כפי שתיארתי אותו במערכת הבחירות".