ברק אובאמה בהחלט הכין עצמו לקראת הניצחון החשוב של חייו. אמנם את קמפיין הבחירות שלו עשו אנשים אחרים, אבל הוא זה שלא עשה שגיאות, בעוד ג'ון מקיין עשה שגיאה אחר שגיאה, למשל כשבחר את פיילין לסגניתו. שלא תטעו, אובאמה לא נולד עם המימיקות הללו, הוא פשוט למד היטב את הדמויות האפרו-אמריקניות המצליחות מסדרות הטלוויזיה ואימץ אותן.
הוא בעיקר הושפע מדמותו של דיוויד פאלמר, הנשיא השחור והנערץ מסדרת המתח "24". הוא לקח ממנו את יכולת המנהיגות הגבוהה, הרטוריקה הסוחפת, ההליכה על הבמה. וכך גם אימץ את סגנון המנהיגות האידיאלית של הנשיא והצוות שלו מסדרת "הבית הלבן", והוא עשה את זה בצורה הכי טובה שיש. הוא פשוט כוכב. הוא פשוט שיחק באופן הכי מושלם את האדם שהוא בעצמו המציא, פיתח ושיכלל לאורך השנים. אובאמה הוא לא עצמו, הוא מקרין את הדימוי שהוא רוצה למכור לציבור. הוא מקרין איפוק. המשדרים הרבים באינטרנט מציגים את אובאמה כמתון, כשקול, כאחד שחושב לפני מעשה, בעוד מקיין איבד את עצמו כל הזמן, התרגש והאדים.
גם באלפי נאומיו במסגרת ה"טאון מיטינג" רואים אותו הולך הלוך וחזור, תמיד מדבר ומשכנע, לעולם לא מרים קולו, לא קורא מתוך דף. מדבר בקולו הרגיל, בגובה העיניים, למרות שהמסר שלו מתוחכם ורציונלי ובקטע של "קסם שחור". אנשים בוכים כשהם שומעים אותו, כך גם היה בנאום הניצחון. הוא אינו מחייך. יש בו סוג של עצב שמושך אותך אליו. והוא עושה זאת במודע.
אובאמה מופיע הרבה יותר ממועמדים אחרים שהכרתי. הוא עובר מסך נפלא, הוא הדמות הכי כריזמטית מאז ימי קלינטון הצעיר. הוא פוטוגני, צעיר ויודע שמה שעובר הכי טוב זו אינטליגנציה. מסתכלים על אובאמה ורואים ישר שהאיש מבריק ואינטלקטואל, למרות זאת הוא משתמש בשפה מובנת לכל בני האדם, במשפטים קצרים, בהקשר אסוציאטיבי ולוגי בין המשפטים, זוהי רטוריקה שהיא כמעט שירה.
נאום הניצחון שלו הוא הדוגמה הכי טובה. הוא אמר, "מטרה אחת יכולה לשנות עולם", השתמש באלמנטים השיריים והפואטיים של השחורים האמריקנים וגם באותו סוג האינטליגנציה שבאה מהלימודים שלו בהרווארד, שילוב שאי אפשר לנצח.
אפילו בצבע העור שלו השתמש לטובתו כקלף. בכישרון הביא לכך שזה כמעט ולא הוזכר. זה ריחף מעל כולם באוויר, כסוג של חומת מגן. "אני לא אומר שאני שחור, אבל אתם יודעים". יש נקודה רגישה שאתה לא יכול לפגוע בו, אחרת, כל מה שתגיד או תעשה כמועמד יחזור אליך כבומרנג. אובאמה ידע להשתמש בצבע העור שלו וידע לנצח איתו. אפשר היה ממש לראות בעיניים שלו איך שהוא משתמש בזה במודע וצוחק על אחרים שלא מעזים לומר את זה. ג'ני מוס, כתבת הסי.אן.אן, העלתה תוכנית שבה היא מראה את הדברים מצוין. בעימותים, נצפה אובאמה פשוט מחייך בכל פעם ששיגרו לעברו חץ. מוס הראתה חיוך אחרי חיוך. כל התקפה גררה חיוך. כלומר, גם בתכנים וגם בהעברת המסר הוא השתמש בצורה מושלמת בשרירי הפנים, במימיקה ובמשחק.
למרות זאת, הוא, כיורש של קולין פאוול ושל קונדוליסה רייס, מביא איתו את השחור הבורגני, שלא בא מהפרברים, זה לא השחור האופייני מהשכונות שעושה ראפ או משחק כדורסל ברחובות, צאצאי עבדים. אלא השחור החדש. לבן מהסוג השחור. אותם השחורים שבוש סלל עבורם את הדרך עד לבית הלבן.
הכותב הוא עיתונאי בכיר בערוץ 1
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו