הנשיא הנבחר ברק אובאמה ידע שיהיו לו אתגרים רבים: צריך להוציא את החיילים האמריקנים מעיראק, לסיים את התסבוכת באפגניסטן וגם לטפל בסוגיית איראן. כל אלה הן משימות חשובות, אך פרט לראשונה הן לא באמת מעניינות את האמריקני הממוצע, ולכן אין בכוחן להפיל אותו. ואולם לצד סוגיות הרות גורל אלה ניצבת עוד אחת, והיא זו שבאמת חשובה לאזרח האמריקני - הכיס שלו. וול-סטריט קורסת, האבטלה גואה והקניונים מתרוקנים. זהו שילוש שאמריקה מאוד לא אוהבת. במקרה שלה גם לא מדובר רק בפסיכולוגיה אלא בבעיה ממשית, זאת משום ששני שלישים מהכלכלה האמריקנית מתבססים על הצריכה הפרטית במדינה ולא על יצוא, כמו למשל בישראל. אובאמה מקבל בירושה מצב כלכלי גרוע באופן חריג, שכמותו לא נראה בארה"ב עשורים ארוכים. היסטוריונים כלכליים משווים אותו רק לזה של רייגן בקדנציה הראשונה שלו או של רוזוולט בשנות השפל הגדול. מצד אחד, מדובר באתגר קשה יותר מקבלת החלטה להוציא את הצבא מעיראק, למשל, משום שרוב הגורמים בכלכלה אינם ניתנים לשליטה. מצד שני, אם לשפוט בראי ההיסטוריה, רייגן ורוזוולט, שהצליחו במשימה, הפכו לנשיאים זכורים מאוד ואהודים מאוד. הם התחילו ברגעי שפל, שמהם אפשר היה כנראה רק לעלות. אם זה עבד להם, אולי זה יעבוד גם לאובאמה-
