למרות ההבטחות ש"ירושלים תאהב את פרוש" שהודגשו עם ציורי הסנטה קלאוס החביב שפשו בבירה בימים האחרונים כפטריות בסתיו, אני דווקא שמח עם בחירתו של ברקת. לא אכפת לי שיאהבו את פרוש, אבל לא בתור ראש עיר מדורדרת ומתחרדת אחרי קדנציות של אולמרט ולופוליאנסקי.
ירושלים היא עיר המחייבת פתיחות וסובלנות ובמצב זה אין ברירה וחייבים לעשות פשרות. הניצחון של ברקת הוא מרשים ואני מקווה שהוא יהיה ראש עיר פתוח, סובלני וחכם, שידאג לכולם. יחד עם זאת, ברקת יזדקק לקואליציה במועצת העיר שיוכל לעבוד איתה וכאן התמונה פחות מעודדת, כיוון שרבים מאלה שהצביעו עבורו הצביעו עבור המפלגות הדתיות למועצה. זה יקשה על ניהול מדיניות ליברלית ומאוזנת בירושלים.
ברקת נבחר משום שתושבי הבירה רוצים שינוי, הנהגה חילונית, ביסוס תעשייה בעיר וחזרת הצעירים החילונים שעזבו ב-15 השנים האחרונות. הישגה המרשים של תנועת הצעירים, "התעוררות", מעיד על כך וזוהי הצלחה מבורכת ביותר. אני מקווה שחברי המועצה יתעלו על עצמם וייתנו לברקת לפעול ולשנות. תמיד אפשר יהיה להחליף אותו בעוד חמש שנים.
הכותב הוא סופר, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע, בנו של ראש העיר לשעבר ותושב ירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו