איך זה קרה לנו? רק לפני חצי שנה הכל היה נראה טוב למדי, וגם אם התחזיות כבר דיברו על עננת ההאטה שמרחפת אי שם מעבר להרים - אף אחד לא שיער שנגיע למצב עגום כל כך. אבל הכלכלה היא בעצם כלכלית רק במשהו כמו 30 אחוז, כל היתר הוא פסיכולוגיה טהורה.
הפסימיות שהתחילה לנשוב מארה"ב עם קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס וענקיות נוספות שנקלעו לקשיים, התגלגלה במהרה ככדור שלג וקיבלנו את מה שתמיד גורם למחזור שלילי להחליף מחזור חיובי בעסקים - נבואה שמגשימה את עצמה.
כפי שכתבנו כאן לפני כמה שבועות - כאשר המשבר הפיננסי מסתיים, מגיע תורו של המשבר הריאלי, וזה כבר חמור הרבה יותר ונוגע לאנשים רבים יותר, בעיקר לשכבות החלשות. את זה מרגישים כבר בבשר החי, בפיטורים שלידם הפסדים בתיק ההשקעות כבר נראים כמו משהו שאפשר לחיות איתו.
מנהלים בכל העולם קוראים היום את הכותרות על כמה רע הכל יהיה ואיך מנהלים אחרים כבר החלו בפיטורים.
הם מגרדים בפדחתם ותוהים בינם לבין עצמם - איך זה שאני עוד לא פיטרתי? מה אני מפספס? אם כולם רואים את ענן הגשם השחור המתקרב, נראה שהוא יגיע גם אליי. כך מתקבלות חלק מהחלטות הפיטורים ויש חברות שמנצלות את המצב להתייעלות שכבר מזמן היה צריך לבצע אותה, משום שבתקופות הטובות כולם נוטים לגדל שכבות שומן מיותרות.
איך יוצאים מזה? מכיוון שחלק גדול מהכלכלה הוא פסיכולוגיה, המפנה יגיע רק בעקבות רצף של כמה אירועים חיוביים וחדשות טובות או לחלופין - בתרחיש סביר פחות - התרחשות דרמטית שתנער את כולם.
בהיסטוריה כבר היו פעמים, למשל, שמלחמות עזרו לכלכלות להיחלץ ממשבר. ביוון העתיקה נהגו לזרוק את אלה שלקו בדיכאון מצוק גבוה. אם הם שרדו, הם בדרך כלל הבריאו מעוצמת ההלם