אני לא מסכימה עם הטענה שהתנהגות בני הנוער הסבה לנו נזק יותר מאשר תועלת וכי היא סיכלה את הסיכויים להציל את בית השלום. אמנם נכון שברגע שהתחילה ההתנהגות האלימה הנושא הזה קפץ לראש סדר היום הציבורי, אך התחושה שלנו היא שהציבור ומשפטנים רבים צידדו בעמדה שלנו, והסכימו כי פינוי הבית הוא עוול. הטענות שלנו לא מפסיקות להיות צודקות בגלל כמה בני נוער שמתפרעים.
אם יש אנשים אלימים, יש לטפל בהם באופן אישי ולהוציאם מהבית. זה תפקיד המשטרה ואין לנקוט ענישה קולקטיבית כלפי הציבור כולו. אנחנו עשינו מה שיכולנו כדי להרגיע את השטח, ובסוף אכן ניכרה רגיעה.
כל הוויכוח והביקורת הציבורית על בני הנוער לא צריכים להסיט את הדיון מהעובדה שברק חתר לעימות הזה ועשה מחטף כשפינה את הבית בזמן שהתנהל משא ומתן רציני עם המתנחלים.
היישוב היהודי בחברון, כגוף, הוא נגד פגיעה בערבים. זה לא נכון לערב את הערבים בעניין הזה. יחד עם זאת, אני יכולה להבין את הכעס על הערבים. כל הסיפור של בית השלום לא היה מתגלגל לאן שהגיע אלמלא החוק הפלשתיני האוסר מכירת נכסים ליהודים. זהו חוק אנטישמי שהממשלה תומכת בו. לכן התחושות כלפי הערבים הן קשות ואני יכולה להבין שיש אנשים שמתקוממים ומגיבים באלימות.
הכותבת היא יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו