חללים ופצועים מאש כוחותינו היו בכל מלחמה ובכל מבצע, ממלחמת השחרור ועד היום. התופעה מתרחשת מאחר שלא תמיד אפשר להימנע מירי, בייחוד כשהמלחמה מתארכת או מורכבת יותר, עוצמת האש גדולה ושילוב הכוחות הפועלים בשטח הוא רחב, ובעיקר בלילה ובשטח בנוי - אז יכולת הזיהוי קטנה. לצערי, המקרים קרו ויקרו בעתיד והטעויות הללו הן חלק מהלחימה.
הצבא מנסה להפיק לקחים מהמקרים הללו, ואכן הופקו לקחים בכל מלחמה ואחריה. נערכים תחקירים הן במשטרה הצבאית והן ברמת הכוחות המעורבים בתקרית, משם עוברים הנתונים מעלה בשרשרת הפיקוד, ואחר כך מועברים הלקחים והמסקנות חזרה מטה עד לאחרון החיילים כדי לנסות למנוע מקרה דומה בעתיד.
גם כאשר פיקדתי במלחמת יום הכיפורים וגם בלבנון היו מקרים דומים, בין אם מירי ארטילרי ובין אם מירי של חיל האוויר על כוחותינו. אלה דברים שקורים בפאזל הצבאי.
כשיש רצון לבצע את הפעולה, לחתור למגע ולפגוע בכמה שיותר אנשי אויב, קורה שיש גם טעויות בזיהוי. לא ניתן להתעלם מערפל הקרב כשכל כך הרבה כוחות מעורבים בו. בעזה המצב קשה עוד יותר, כיוון שהלחימה מתבצעת מול כוחות גרילה המופיעים כל פעם במקום אחר ומטעים את החיילים.
לצערי הרב, ועם כל הכאב על משפחות הנפגעים ועל החיילים, זה עלול לקרות גם בעתיד. אבל אסור שמקרים אלו יפגעו ברוח הפיקוד והלוחמים ויסיטו אותם ממטרתם.
הכותב שירת בעבר כאלוף פיקוד הצפון