הנשיא האמריקני החדש, ברק אובאמה, ניסה אתמול להחזיר אומה אמריקנית שמרחפת בעננים אל קרקע המציאות הקשה. אובאמה נשא נאום השבעה על תקווה שתלויה בדם, יזע ודמעות, ולא בפתרונות קסם או ניסים משמים. חודשיים אחרי שהחינגה על בחירתו ההיסטורית החלה, הודיע אובאמה ל-2 מיליון צופים קפואים-למחצה, ובאמצעותם לפלנטה כולה, שהחגיגה נגמרת, המצב קשה, שצריך לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.
אובאמה עצמו איננו מתכוון לבזבז אף רגע. באותן דקות שבהן נשא דברים על "בנייתה מחדש" של אמריקה, השתלטו גדודים של חנוני-מחשב ממושקפים הסרים למרותו על אתר האינטרנט של הבית הלבן, ובתוך שעות ספורות ביצעו בו רמונט כללי ושיפוץ מן היסוד. גם אובאמה מתכוון לנקוט בימים הקרובים מדיניות שלטונית של "הלם ויראה" ולהפציץ את פקידי הממשל בשורה ארוכה של הוראות, הנחיות ושינויי כיוון, בנושאי פנים וחוץ גם יחד. הוא מבקש להבהיר, לאמריקה ולעולם כולו, שיש בעל בית טרי בבית הלבן, ששריף חדש הגיע לעיירה, שהעניינים בוושינגטון אינם כתמול שלשום.
כי ההבדל בין שמונה השנים של ג'ורג' בוש, שהסתיימו אתמול, לבין העידן של אובאמה, שמתחיל עכשיו, עשוי להיות לא פחות דרמטי מאשר הפער האישי בין שני הנשיאים, האחד בן אצולה טקסני, שמרן ועילג, והשני בן עניים ליברלי, שפיו מפיק מרגליות. מדובר הרי בהבדל של יום ולילה, שחור ולבן, שבא לידי ביטוי חד בעובדה שבעוד אובאמה מנהל בימים אלה מאבק עיקש נגד השירות החשאי על מנת שיוכל להמשיך ולהשתמש במכשיר הבלקברי שלו, בוש נהג בעיקר להתגאות בכרית הנוצות שהביא מהחווה למיטתו הנשיאותית בבית הלבן.
כי אם יתגשם חזונו השאפתני של אובאמה, אמריקה בהנהגתו תתעצב מחדש. היא תהיה פחות אליטיסטית ויותר שוויונית; פחות פיננסית ויותר טכנולוגית; פחות שמרנית ויותר חדשנית; פחות כבדה ויותר יצירתית; פחות שנות ה-50 ויותר שנות האלפיים; פחות צ'ק נוריס ויותר וויל סמית; פחות חד-צדדית ויותר בינלאומית; פחות שקועה בעבר ויותר מביטה לעתיד.
מוקדם כמובן לומר האם כל זה "טוב ליהודים", מה עוד שיש ויכוח מתמשך, כידוע, מה זה "טוב" ועל אילו "יהודים" בדיוק מדובר. אפשר רק להיזכר באימרתו הידועה של לוי אשכול על כך שכשאמריקה מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות - ולנסות לשער מה היה אשכול החכם אומר על אמריקה שעומדים לבצע בה החייאה של ממש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו