הכרתיו במלחמת העצמאות, ב"אהלי הפלמ"ח", בעיקר בחטיבת הנגב ולימים גם במערכות צה"ל. מיד כשנפגשתי עימו יכולתי להבחין בסגנון התנהגותו ה"יקי", כילד של המורשת הביצועיסטית המצוינת של התרבות והחינוך הגרמני - יכולת קליטה ולימוד, מנהיגות צבאית מעולה והבנה טבעית של מלאכת האמנות הצבאית. הכריזמה הבולטת של מנהיגותו, תבונתו הרבה, התכנון העצמי המתוחכם, ההקפדה על תיאום עם יחידות ולוחמים והעדפתו את הסגנון ההתקפי - כל אלה הפכו אותו למפקד ייחודי, ממייסדי גיסות השריון ותורת השריון בצה"ל.
אורי בן ארי נולד בשם היינץ בברלין. ב-1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתחנך בקיבוצים עין גב ומעגן מיכאל. מרבית בני משפחתו נספו בשואה.
בן ארי התגייס לפלמ"ח בשנת 1946, לחם במסגרתו והתקדם במעלה הדרגות. במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת הראל וזכה לכינוי "מלך הפורצים". לאחר מכן מונה לסגן מפקד הגדוד השביעי של הפלמ"ח בחטיבת הנגב. במבצע קדש ב-1956 היה מפקד חטיבה 7, חטיבת השריון הסדירה היחידה בצה"ל. בששת הימים פיקד על חטיבת הראל, שהפכה לחטיבת שריון והשתתפה בקרבות על ירושלים והאזורים הסמוכים לה. במלחמת יום הכיפורים שירת, בדרגת תת-אלוף, כסגנו של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש).
בכל תפקידיו שם דגש על טיפוח התחבולה העברית, אומץ הלב והשאיפה להפתיע את האויב בכל דרך אפשרית, ומאידך גיסא - על היכולת לפתח הגנה צבאית בעת הצורך, כולל מבצעי התקפה מונעת לצורכי מגננה. על אף אופיו היקי הקשוח לכאורה, הצליח אורי בן ארי להטמיע בלבבות הלוחמים הישראלים (לרוב יוצאי פלמ"ח) שהועמדו תחת פיקודו רוח קרב של תוקפנות מתוחכמת ויכולת להילחם באויב. עם השנים כוחותיו לחמו מול הפלשתינים, המצרים, הירדנים, העיראקים, הסורים והלבנונים - גם בעומק שטח האויב - בכל שעות היממה, בכל מזג אוויר, וכל זאת בתחכום אך לא על חשבון סדר ומשמעת.
אין לי ספק כי גם כיום סגנון מנהיגותו של בן ארי - אשר, כאמור, ידע לשלב תחבולות עם סדר ומשמעת - ראוי לטיפוח ולהטמעה גם בקרב הדור החדש והצעיר של מפקדי צה"ל. בן ארי נפטר ב-15 בינואר, בן 84 היה במותו, את שירותו הצבאי סיים בדרגת תא"ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו