מי מצליח בחיים? הדורסניים, אלה עם המרפקים? או אלה שעושים את דרכם בדרך נעימה, מחויכת- מי הם בעלי הבית של העולם? ה"מניאקים", אלה שלאור ההישגים שלהם אומרים לך "אתה רואה מה זה? צריך מרפקים בחיים!" ובכך תעריך את דורסנותם גם אם פגעה בך; או אלה שתגיד עליהם "תראה איזה יופי, הכל נעשה בצורה לבבית. אפשר גם אחרת". קשה לדעת. אין אינדיקציה אמיתית לתוצאה. הכל, אם כן, מוגדר ברוורס, בדיעבד. והנה, גמר ליגת האלופות המתקרב, שייערך ביום רביעי הבא, מעמיד את שתי הגישות האלה למבחן במשחק אחד קובע. האם העימות בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד משקף את המבחן האמיתי לגבי הדרך הנכונה בחיים? זה אולי מוגזם לומר, אבל הוא בוודאי מבטא שתי גישות שונות בכדורגל, שתי גישות שונות באשר למהות המשחק. גמר הגביע האירופי, או בשמו המודי-בראוני "הצ'מפיונס ליג", ייערך ברומא בין שתי קבוצות שהן בדיוק שתי משוואות שונות. מחד, מנצ'סטר יונייטד. האנגלית, האדומה, הטנקיסטית, המכבי תל אביב של הכדורסל של הליגה האנגלית. מאידך, ברצלונה. הגמדה, החייכנית, עתירת הצבעים הקטלוניים, בעלת סיאסטת הצהריים וסוכריית המקל של יוהן קרויף, האבא הרוחני שלה. אם תרצו, הגביע הזה הוא האבא והקבוצות המתמודדות הן שני אחים - כל אח עם אופי אחר - וכולם יושבים לארוחת ערב מבולגנת. זה יעדיף צלחת עם רוטב סמיך, האחר ירצה רוטב דליל. זה יעדיף את האכילה עצמה, והשני, בזמן הביס, כבר יחשוב על הסיגריה של אחרי. שלא תטעו. ברצלונה החייכנית, הכיפית, לא כזו תמימה. הרומנטיזציה של הכדורגל היפה שלה לפעמים מטאטא מתחת לשטיח רצון בוטה להישגיות וחתירה למטרה. אבל היופי במשחק שלה כל כך מרהיב, כל כך זר לכדורגל שמסביב (והנה הזדמנות ללמוד שיווק דרך מפעל ליגת האלופות שמיתג את הכדורגל הטוב כבחורה הכי יפה בעולם) עד שאפילו גליץ' מלוכלך של אחד משחקניה נעלם מהעין במהירות בגלל עוד משחק צירופים נהדר של חוליית הקישור. ומנגד, "שלא תטעו 2". מנצ'סטר הדורסנית, הטנקיסטית, היא לא עוד קבוצה שאנשים נהנים לבטל כ"עוד כדורגל אנגלי". רונאלדו, רוני, טבס - כל אלו הם שחקנים ענקיים, ביצועיסטים שכל קבוצה היתה רוצה בשורותיה. אבל לעומת ברצלונה, הגליץ' האנגלי הוא כל כך אנגלי עד שהוא מיד משויך לאופי האנגלי ולא רק לכדורגל. גארי ליניקר אמר שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים? בפרפראזה לכך אפשר לומר שבסוף כל קבוצה אנגלית נמצא בהרכב גם הריו פרדיננד שלה. כאמור, גמר הגביע הזה מרתק וחשוב כי נמזגות אליו שתי מהויות של כדורגל. ברצלונה הפלרטטנית מול מנצ'סטר המכישה. שתי גישות להצלחה. שתי דוגמאות לדרך חיים. אם נדמה את הגמר לדייט בבר, תיירי הנרי, הצרפתי של ברצלונה, יפלרטט עם העומדת ממולו באדישות אלגנטית, ואילו רונאלדו, הפורטוגלי של מנצ'סטר, רק יחפש הזדמנות להרים את חולצתו על מנת להראות את גופו החטוב. שניהם יכולים להשיג אותה. השאלה היא איך. אפשר להשוות גם בין ויין רוני, חוטב העצים וחובב המבוגרות, ללאו מסי, הפומיקי של החבר'ה, זה שבהתחלה הבחורה לא תתייחס אליו אבל הוא ימשיך בעוד שנינה ובעוד שנינה עד שהיא תתקשר. הגמר הזה מעניין גם משום שהוא מעיד עלינו. מה אנחנו אוהבים? לנצח כמו מנצ'סטר, כלומר להכיש במתפרצות, או לישון איזו סיאסטה טובה, לקום ולנצח בצורה רומנטית? בקיצור, גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות מציע לנו הפעם לא רק משחק כדורגל אלא מעלה שאלה פילוסופית של ממש: מהי דרך החיים, מה חשוב בחיים, איך מצליחים בחיים.
זה מתקרב
Load more...