היום, ג' בתמוז, הוא יום השנה ה-15 להסתלקותו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. בזמנו זיעזעה הידיעה את העולם היהודי כולו, כי הרבי, כידוע, לא היה רבם של חסידי תנועת חב"ד בלבד. המוני יהודים בכל פינה ומקום בעולם קראו לו פשוט "הרבי", בלי צורך לציין במי מדובר, בלי כינוי נוסף. הם קראו לו כשם שקוראים לאבא. הרבי היה איש שמאות אלפי יהודים שיחרו לפתחו וחיכו לשמוע את מוצא פיו. מנהיג אמיתי שלא מונע מכוח סקרים, אלא מחווה את דעתו לפי מה שהוא חש ויודע שטוב באמת. במשך יותר מ-40 שנות הנהגתו הצליח הרבי לדבר אל קשת אדירה ומגוונת של ציבורים ולפלס דרך לליבותיהם של מיליוני יהודים בכל העולם, ותמיד עשה זאת באהבה ובדרכי נועם. בימים שלאחר הסתלקותו נהרו מיטב המומחים והאנליסטים למערכות התקשורת השונות כדי לנבא את סופה ואת קריסתה של תנועת חב"ד. ואכן, לא אחת אני נשאל מדוע אין לחב"ד רבי חדש. בלי להיכנס למכלול העניין, אומר רק ש"רבי" זו לא עוד משרה שברגע שהיא מתפנה עטים עליה עשרות מועמדים. רבי יש רק אחד. ובכלל, די להסתכל במפעל השליחות שייסד הרבי - אותם זוגות צעירים שעוזבים את החממה הנוחה ויוצאים לפתוח את אחד מאותם מרכזי חסד ברחבי העולם הידועים בתור בתי חב"ד. ב-15 השנים האלה יותר מ-2,000 זוגות צעירים הצטרפו לצבא השלוחים, בארץ ובחו"ל. מספרם של שליחי חב"ד בעולם מגיע כיום לכ-4,000 והם הגיעו עד המקומות הנידחים והקשים ביותר הנמצאים בתבל. האנשים האלה לא מבצעים עבודה פשוטה. הם מוכנים לוותר על הק-רבה למשפחה, לחברה, לסביבה שבה גדלו. הדבר המרכזי שמעניק להם את הכוח "לסחוב הלאה" הוא הידיעה שבכך הם מגשימים את חזונו של הרבי, וזאת אף על פי שחלקם כלל לא זכו לראותו. גם אצלנו, במדינת ישראל, הוקמו בתקופה הזאת עשרות בתי חב"ד חדשים תחת המטרייה של "צעירי חב"ד". בניינים נבנו, מוסדות נחנכו ופרויקטים חדשים הושקו. למעשה, הכל קרה, חוץ מקריסה של חב"ד. כששואלים את השליחים איך הם מתמודדים עם הקשיים, וכאלו יש לא מעט, שגורה בפיהם תשובה בת מילה אחת: הרבי. כשמדברים על אורח חייהם של שליחי חב"ד עולה לא אחת הביטוי "מסירות נפש". הכוונה היא להתמסרות הטוטאלית שלהם למען המטרה, 24 שעות ביממה, גם עבור יהודים שמעולם לא פגשו קודם לכן. אבל אף אחד לא חשב, כמובן, כי יבוא יום והמילים האלה, "מסירות נפש", יקבלו את הקונוטציה המצמררת והפשוטה שלהן גם בהקשר של שליחי חב"ד, כפי שאירע בעת מתקפת הטרור שהתרחשה לפני חצי שנה במומביי - מתקפה שגבתה את חייהם של הרב גבי הולצברג ואשתו רבקי, שליחי חב"ד במקום, והותירה את בנם יחידם, מוישי, יתום מאב ומאם. הפעם, לאחר האירוע הנורא במומבאי, אף אחד כבר לא "חזה" שמפעל השליחות של חב"ד יקרוס, גם אחרי המכה הקשה שספגנו. אותם מומחים כבר הבינו ששליחות זה לא מקצוע - זו משימה לחיים. ולא סתם משימה אלא משימה שמתבססת על "תורת הלחימה" של הרבי, זו שגורסת כי אם יש יהודי בקצה העולם שניתן לעזור לו ברוחניות או בגשמיות - תפקידנו וחובתנו לעשות זאת. כשמגיע יום ההילולה השנתי של הרבי, הגעגועים, כמובן, גוברים. אבל עם כל הגעגועים, אנחנו ממשיכים בשליחותו של הרבי - לעודד עוד יהודי להתחבר לשורשים ולעשות את העולם מקום טוב יותר לחיות בו. הכותב הוא סגן הדובר של תנועת חב"ד