בין יתר הבעיות שלהם, לאחרונה דווח כי אחד העיסוקים המטרידים כרגע את אנשי הבית הלבן טמון במציאת אתר ראוי לחופשת הקיץ הצפויה של הנשיא. בפעם האחרונה שברק אובאמה יצא לחופשה הוא בילה בהוואי והצטלם ללא חולצה. כעת, לפי מערכת החישובים של התדמית האמריקנית הנכונה, חופשה נוספת במקום משונה ואקזוטי כמו הוואי אינה הולמת עוד את האיש החזק בעולם. ויש גם את סידורי האבטחה שמכבידים על ההחלטה. ברם, גם אם אתה לא מנהיג העולם החופשי, קבלת ההחלטה לגבי חופשת הקיץ אינה פשוטה. איפה, מתי, עם מי, כמה ולמה. כל כך הרבה מחשבות והכנות מטרימות את החופשה שלנו עד שקל לשכוח שבעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט, חופשה היא, ברשותכם, בדיה. בתכלס, החופשה שלנו היא חלק מסדר היום, ולא כפי שהיא אמורה להיות - פריעת הסדר הרגיל. אנחנו מתכוננים לחופשה כדי, כמו שאומרים, "למלא מצברים", כלומר משקיעים מראש לקראת החזרה לעבודה. כך יוצא שהחופשה היא עוד עיסוק, מטלה. אמנם שונה מהעבודה הקבועה, אבל עבודה. משהו שצריכים לבצע. גם אם חופשה היא תמיד חופשה - חופשה היא לא בדיוק חופשה כשאתה חייב לממש בה תוכנית שנקבעה מראש. חופשה אמיתית היא כזו שלא מחייבת אותך לכלום. אתה מנוטרל. עושה רק מה שבא לך. איך? נשארתי בבית. לא עבדתי, ולא ניסיתי להספיק שום דבר מעבר למה שהאינטואיציה שלי ביקשה לעשות. למעשה הרגשתי כל כך חופשי מהעול הכרוך בחופשה עד שלפרקים הרשיתי לעצמי גם לא ליהנות. ממילא דבר לא מחייב אותי. אני בחופשה. אמיתית. בבית. מה יש בבית? בבית אתה, כמובן בלי להתחייב, קורא ספרים, רואה באיחור אופנתי את כל העונה הראשונה של "הסופרנוס", קונה בגדים, משחק כדורגל, מוריד מוסיקה באינטרנט, יוצא לגיחות לאכול, לשתות, משפחה, חברים ומקפיד לשלב בלו"ז האוורירי רק דבר אחד יציב: ים. שם, בים, אתה שוחה וחושב על כל אלה שמסביבך. אז אתה מבין שאליק בא מן הים, אבל אנחנו סתם הולכים אליו. ישראל היא לא באמת מדינה ים-תיכונית, זו מדינה שיש בה ים. אחד הפספוסים של המודל הידוע בכינויו "ישראליות" הוא היחס שלנו לים. אני לא מדבר על ים במובן של "היום הולכים לים, מטקות, אבטיח, בחורות" וכיוצא בזה. אני מתכוון לים במובנו השמיימי, פריט משובב נפש שהאדם יכול לנצלו כרצונו בכל עת ובלי להתאמץ. ים כמקלחת טבעית, שאליה ניגשים לבד, לרוב, וממנה שבים אל השגרה עם פרספקטיבה חדשה-ישנה: פשוטים הדברים. ובכל זאת - על אף הפוטנציאל, אלפי ישראלים עוזבים את המשרד לשעה כדי לאכול ומעטים משלבים את הים בעבודה. בסיכומה של חופשה, היתרון של נופש ביתי הוא בכך שהוא מעניק לך את משובת הנפש החשובה ביותר: המרת הפרספקטיבה. כשאתה קורא, למשל, את העיתון, לכאורה כרגיל אבל למעשה בלי לצאת לעבודה בתום הקריאה, אתה קורא אותו באופן שונה, משתאה. מדוע כה חשוב לעיתונאים לסכם בדקדקנות דווקא מאה ימים לכהונת הממשלה? למה ויתור על הטלת מע"מ על פירות וירקות מוכתר כ"התקפלות" ואילו שינוי בעמדה הקודמת לגבי "שתי מדינות" הוא חשיבה רעננה? תשובות, אולי, בתום החופשה הבאה.
