על רקע הפרסום כי אזרחי ניו זילנד הצביעו ברוב מוחץ בעד הזכות לסטור לילד קטן כאקט חינוכי כל עוד מדובר בהפעלת כוח סביר ולקראת שנת הלימודים שעתידה להיפתח בשבוע הבא - כדאי לציין כי לפני יותר מעשור שנים קבע בית המשפט העליון בפסק דין בעניינה של גננת שהיכתה ילדים רכים צעקה עליהם והשפילה אותם כי כל ענישה גופנית במערכת החינוך אסורה משום שהיא משפילה ופוגעת בכבוד האדם של הילד.
כמעט עשור שנים חלף מאז קבע בית המשפט העליון איסור דומה בתא המשפחתי. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי ענישה גופנית של מורה כלפי תלמיד מהווה בסיס להעמדה לדין משמעתי וכי יש בעבירה זו קלון. כמו כן בשנת 2001 נחקק חוק זכויות התלמיד ובו סעיף המקנה לתלמיד זכות שלא להיחשף לעונשים גופניים או משפילים. במקביל מחקה הכנסת מדיני הנזיקין הגנה שהיתה על הורים ומורים שהשתמשו בענישה גופנית כלפי ילדים.
בנוסף נקבע בחוק כי הגנה תרבותית אינה מתקבלת במקרים כאלה. כלומר אי אפשר לטעון כי המעשים בוצעו על רקע אידיאולוגי דתי או תרבותי משום שכך נהוג לעשות במגזר המיעוט הספציפי (החרדי הערבי או הבדואי למשל)גם אם בארצות המוצא של המגזרים השונים מותר להכות רקע כזה לא ימנע העמדה לדין ובדרך כלל גם לא יועיל בשלב גזר הדין לצורך הקלה בענישה. העונשים על הכאת תלמידים נעים בין שנתיים מאסר על תקיפה לבין חמש עד תשע שנים על גרימת חבלה והתעללות.
בישראל המצב כיום אם כן ברור: אסור להעניש תלמידים בעונשים פיזיים. יש על כך ענישה פלילית ומשמעתית והתלמיד יכול להגיש תביעה נגד המורה ומשרד החינוך על מעשה התקיפה.
כמובן למורה יש זכות להגיב באופן פיזי במקרים כמו הגנה עצמית והגנה על הזולת או במקרים שבהם תלמידים רבים זה עם זה אך תגובתו צריכה להיות מאוזנת מידתית וסבירה.
לכאורה רבים סבורים כי מכות חינוכיות מותרות לפי היהדות אך למעשה גם מי שהדין העברי בראש מעייניו לא ימצא בהכרח לגיטימציה להכות את התלמיד לשם חינוכו. אמנם מעיקר הדין העברי קיים היתר למורה ולרב כמו גם להורה להכות ילד לשם חינוכו ויש לדייק ולומר היתר ולא חובה לעשות כן אבל המשמעות היא שניתן לחנך ילד בצורה מושלמת ללא הכאתו.
בכל אופן גם היתר זה מסויג בסייגים רבים וקשים כמו הצורך להכיר את התלמיד לפני ולפנים לצורך ההבנה אם הוא מוכן לקבל ענישה וכיצד יגיב אליה. הענישה מותרת רק בגילאים מסוימים (מגיל 6 ועד גיל בר מצווה בלבד) ויש איסורים רבים: אין להכות באופן אכזרי אין להסתייע בכלים ובמכשירים יש לפייס את הילד לאחר הענישה כדי שיראה שלא "נשברו הכלים" אלא מדובר בענישה נקודתית בלבד אין לאיים על הילד אין להכות מתוך כעס ועוד ועוד.
אשר על כן רוב המורים כיום המלמדים בכיתות גדולות ומחנכים במשך מספר מוגבל של שעות בשבוע אינם יכולים לעמוד בסייגים אלה ולכן אסור להם להעניש גופנית. אבל לא די בכך. בדורות האחרונים קמו אנשי חינוך ורבנים מכל הזר מים - הרב שמשון בן רפאל הירש הרב קוק הרב יצחק לוי הרבי מליובאוויטש הרב שלמה אבינר ועוד - וקראו שלא להשתמש בענישה גופנית עד כמה שניתן ולהוריד ענישה חינוכית זו לתחתית סדר העדיפויות בחינוך.
הכותב הוא ד"ר, מרצה בכיר, מנהל (משותף) של המרכז לזכויות הילד והמשפחה במכללת "שערי משפט"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו