כלכלה ומומחים

בנק ישראל לא מייצר דבר. לא שרוכי נעליים ולא מחשבים. הבנק גם לא מוכר שירות עסקי כלשהו שאזרח רוכש מרצונו. כלומר, לרשות הבנק המרכזי אין מערכת עסקית שיוצרת עושר כלכלי.

מה שכן, רכישת מטבע חוץ על ידי בנק ישראל מעלה את שערו, ויוצרת פיחות בשקל שממנו נהנים בעיקר יצואנים ואזרחים אחרים מחזיקי מטבע חוץ. כאשר בנק ישראל מחליט להעלות את שער הדולר הוא מחליט למעשה לתמוך כלכלית בסקטור מסוים (יצואנים). מכיוון שהבנק לא יכול להוציא עושר כלכלי ממרתפיו ולשלוח מעטפות ליצואנים - מישהו אחר צריך לשלם את מחיר הנדיבות של פישר. כידוע - אין יש מאין.

איך פועל הטריק? הבנק המרכזי מדפיס שקלים, ובאמצעותם רוכש דולרים. הצפת השוק בשקלים מורידה את ערכם בדיוק כפי שהצפת שוק הכרמל בעגבניות תוריד את מחירן. עליית מדד המחירים לצרכן מבטאת את הקטנת כוח הקנייה שלנו, את דילול ערך הכסף שבארנקנו.

כך גורם בנק ישראל להעברת כסף מהציבור הרחב אל הסקטור המועדף. למעשה, הבנק מטיל מס על חלק מהציבור ומעביר את הכסף לחלק האחר. סובסידיה לעשירים. המס "בלתי נראה", אין צורך במנגנון גבייה מיוחד, חשבוניות ודו"חות; אפילו התדמית של פישר כ"מבוגר אחראי" אינה נפגמת.

לחלופין, אילו הממשלה היתה מחליטה לתמוך ישירות ביצואנים בהיקף זהה לתמיכה שנוצרת על ידי פעילות הבנק המרכזי - היה צורך להגדיל את שיעור מס ההכנסה או המע"מ, וגם להעביר את התמורה בדרך כלשהי ליצואנים. בשני המקרים התוצאה זהה - אנחנו עניים יותר.

איך מחליטים על גובה המס הנסתר? איך מחליטים באשר למשך הזמן שיוטל-

ובכן, אין כאן שום נוסחה מתמטית או ידע נסתר של הנגיד. ההחלטות שרירותיות ויעידו על כך חילוקי דעות שצצים מעת לעת בקרב חברי הפורום המצומצם של הנהלת בנק ישראל, וזאת במקרים שבהם המידע על הדיון מגיע לציבור. פישר מאמין כי יצליח "לווסת" את האינפלציה, או למכור את הדולרים שצבר בנק ישראל ב"עיתוי הנכון". קודמיו של פישר, בשנות ה-80, תמכו ב"ויסות" מניות הבנקים. זה לא שהם היו פחות חכמים, אך הם גרמו להעמקת המשבר הכלכלי של אז.

מה שאני מבקש לומר זה שטועים הסבורים כי "מדיניות נבונה" של בנק מרכזי יכולה "להבריא" כלכלה, לייצר צמיחה או למנוע משברים. אילו היתה נוסחה כזאת צריך היה לרשום עליה פטנט רשום ומוגן.

התנהגות אחראית של בנק מרכזי (ללא מירכאות) יכולה להיות כזו רק אם הוא לא מתערב ולא משבש תהליכים טבעיים. אבל בכל הנוגע לרצון לייצר "עשייה" ממשית הוא אינו מסוגל לייצר תנאים אופטימליים - עניין מסובך מדי לבן אנוש. ברוב המקרים הריבית שהבנק יקבע תהיה "גבוהה מדי" או "נמוכה מדי", בדיוק כמו הפספוס התמידי של "יעד האינפלציה".

מדוע מצב הארנק שלנו צריך להיקבע על ידי פקידי ממסד-

מילא, אילו היתה להם דרך בדוקה להיטיב לנו או אולי מוטיבציה עליונה וכישורים של מחשב-על (שטרם הומצא) לעיבוד מיליוני הנתונים הכלכליים והפסיכולוגיים לתוכנית פעולה.

אבל מדובר בפקידים (גם אם יש להם תואר "דוקטור") ללא מנגנון של שכר ועונש - הם לא מפסידים אגורה מכיסם אם "טעו"; במנגנון ה"שכר והעונש" יש רק "שכר" - ומהגבוהים במשק.

ועליהם אנחנו סומכים שיקבעו את שער הריבית "הנכון", "יעודדו" צמיחה וישמרו על "יציבות" מחירים.

אסור להאמין שבוושינגטון או בירושלים יש "מומחים" שמסוגלים לתכנן, לכוון ולתמרץ את שוק ההון והכלכלה הריאלית. ה"קסם" יכול להצליח לתקופות קצרות, לפעמים יש מזל - אבל בסוף הכלכלה "תסגור חשבון" עם הפוליטיקאים. יש מחיר לבחישת הממסד בכלכלה.

הכותב הוא בעל האתר "קו ישר" המציג מודל כלכלי המתבסס על קפיטליזם וחופש

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו